חוט סמוי מקשר בין ההליך בבית המשפט הבינלאומי "לצדק" בהאג ובין ההליך בבית המשפט הפלילי הבינלאומי, גם הוא בהאג. בראשון ישראל היא נשוא עלילת ג'נוסייד - שלפיה היא מבקשת להשמיד את העם הפלסטיני. בשני היא נשוא עלילה של פשעים נגד האנושות, קרי, הרעבת תושבי עזה, והעמדתנו בשורה עם פושעי חמאס. משוכנעני שגופי הייעוץ המשפטי יידעו כיצד להגיב לצווים שניתנו בסוף השבוע, אך דומני שאיננו זקוקים לצווים, חרפה כשלעצמם (גם אם ניתן לפרשם כך או אחרת), וגם בלא זיקה אליהם עלינו לדאוג לנושאים ההומניטריים ברפיח ובעזה בכלל, לפי כללי המשפט הבינלאומי. בווריאציה על הכלל הידוע: "תהיה חכם גם אם אתה צודק". וכך, בין היתר, מה שפחות דיבורים מזיקים מצד גורמים ומה שיותר חשיפה למעשי ישראל בתחום ההומניטרי - לא בגלל האג, אלא למען מדינת ישראל.
פרשת הג'נוסייד כואבת, כי שואת העם היהודי היא שעמדה ביסוד יוזמתו של המשפטן היהודי פליט השואה רפאל למקין לכונן אמנה בענין זה, והנה מפנים אלינו חרב משפטית כוזבת של אשמת ג'נוסייד. פרשת בית המשפט הפלילי כואבת, כי נגררנו למלחמה שממש נכפתה עלינו ביום הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, וגם אם נעשו שגיאות בדרך, ובמיוחד גם אם פטפוטי שרים וחברי כנסת הזיקו, לא הייתה מדיניות של הרעבה - אין לי ספק בכך, כישראלי וכמשרת ציבור ותיק.
ב-1998, כיועץ משפטי לממשלה, הייתי ראש משלחת ישראל לוועידת רומא שהקימה את בית הדין הפלילי הבינלאומי. בנאומי בפתיחת הוועידה, ואף שתמכנו בעיקרון שביסוד הוועידה - הבאה לדין של מי שמדינותיהם אינן אוכפות דין - הזהרתי: "העובדה שתלונות יוגשו על ידי מדינות יוצרת את האפשרות שהליך החקירה ינוצל לרעה למטרות פוליטיות". על פי הנוסח דאז של אמנת רומא, המלצתי שנצביע נגדה, וכן עשינו (הדבר לא היה פשוט). בסוף 2000, בניגוד לדעתי, חתמה ישראל על האמנה, אך בהמלצתי נמנענו מאשרורה והצהרנו על כך ב-2002 - וכך עשתה גם ארה"ב, משיקוליה שלה. הפיכת הפלסטינים למדינה חברה בבית הדין (ברוב דחוק ובהנמקה קלושה) היה צעד של פוליטיזציה, שעל יסודותיו נבנית הפרשה הנוכחית.
מדינה דמוקרטית בעלת שלטון חוק, בית משפט ומערכת אכיפה חזקה אינה צריכה להיות נשוא חקירות ומשפט בבית המשפט הפלילי הבינלאומי. ואכן, בעולם הדמוקרטי מוכרת ומכובדת מאוד מערכת המשפט הישראלית - וצר מאוד על הניסיונות החוזרים ונשנים להחלישה, במיוחד בשנת 2023, שהיה להם הד בעולם. הפרקליטה הצבאית והיועצת המשפטית לממשלה, וכמובן בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, הם כתובות נאותות לכל תלונה בנושאי זכויות אדם.
אוסיף, כי כיועץ משפטי למשרד החוץ באמצע שנות ה-80 המלצתי לצאת מחברות בבית המשפט הבינלאומי "לצדק", דבר שנתקבל בהמשך, והכל מאותם טעמים. כך גם נאבקנו בפרוטוקול הראשון לאמנות ג'נבה מ-1949 שנתקבל ב-1977 בהיותו, לטעמנו, מעודד פנייה לטרור. גם ארה"ב, בין היתר בהשתדלותנו, התנגדה ונימקה זאת בתוקף.
לגבי הכוונה להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון, עלינו להיאבק בהחלטה גרועה ונואלת זו בשלושת הערוצים - המשפטי, הדיפלומטי והפומבי גם יחד. היא מכתימה את ישראל ואת ראשיה, ובהשתמע - גם את מערכותיה השונות, ללא צדק. הערוץ המשפטי אינו פשוט כלל, על פי הפרוצדורה הנוהגת בבית המשפט, אך אין לזנוח אותו, וחזקה על היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטה הצבאית הראשית שהן וצוותיהן עוסקים בכך ככל הנחוץ. המישור הדיפלומטי - קשור בהנעת מדינות לצאת נגד הצווים ונגד יישומם אם יאושרו, ולכך דרוש מאמץ עוצמתי. וכמובן, אין צריך להכביר מילים על המישור הפומבי.
זה מאבק שאין צודק ממנו. צריך לייחל לסייעתא דשמיא להצלחתו.
גם בלא זיקה לצווים עלינו לדאוג לנושאים ההומניטריים ברפיח ובעזה בכלל, לפי כללי המשפט הבינלאומי. בווריאציה על הכלל הידוע: "תהיה חכם גם אם אתה צודק"