ליגת העל סוגרת עוד עונה, וכמו בכל מקום עבודה מסודר מגיע לה משוב תקופתי עם שלושה דברים לשיפור ושלושה דברים לשימור. כן, מפתיע שהיו דברים טובים העונה ולא הכל רע. אבל גם על היתרונות עוד צריך לעבוד ולשפר.
מאבק האליפות: סלטיק וריינג'רס של ישראל, הידועות יותר בשמן העממי מכבי ת"א ומכבי חיפה, נאבקו על האליפות כמעט עד הרגע האחרון. יגידו שמכבי ת"א היא אלופה חלשה שלא ניצלה הזדמנות לגמור את הסיפור כבר לפני חודשיים, במקום להגיד תודה על עוד פרק ביריבות הנהדרת הזאת. מסאי דגו מול רובי קין זה סיפור מעולה. המצב הנוכחי בהחלט עדיף על קבוצה שדורסת את הליגה ומבטיחה אליפות כשעוד קריר פה. תנו לנו עוד מאבקים כאלה, אבל נשמח אם תוכלו לתת גם לקבוצות אחרות להשתתף.
הקהל: כמו כל המדינה, גם ארגוני האוהדים התגייסו, ואחרי 7 באוקטובר ראינו את הצד היפה של האוהד הישראלי. קיבלנו תזכורת לכך שהרוב המכריע של אוהדי הכדורגל בארץ הם אנשים עם לב זהב, שיתגייסו בלי לחשוב פעמיים בשביל החברים שלהם ביציע. אחרי הזכייה של מכבי ת"א באליפות, הדשא התמלא בדגלים לכבוד אוהדים שנפלו, נרצחו או נחטפו. זה היה עוצמתי ומרגש. כדורגל יכול להיות דבר מאחד. לצערנו, האיחוד בין הקהלים התפוגג במהירות, ושוב ראינו אירועי אלימות. יחד עם זאת, צריך לזכור שמדובר בקומץ.
מאבק הירידה: כאמור, אין כמו דרמה עד הרגע האחרון. אם הן לא במאבק האליפות, לפחות ראינו משחק אגדי בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א נגד הירידה, והוא סיפק את הסחורה עם תוצאה היסטורית שאף אחד לא ישכח (1:5) וגרמה לכולנו לסנן: "איזה ליגה משוגעת יש לנו". כמעט כל קבוצות הפלייאוף התחתון היו מועמדות לירידה, ולכן הוא היה דרמטי ומרגש. יש עם זה גם בעיות, נגיע אליהן מיד.
אין בטן לליגה: נדמה שהליגה נמצאת בדיאטה קיצונית, כי היא לא נותנת לבטן לתפוח. זה לא בריא שאין קבוצות אמצע טבלה קלאסיות, כי זה יוצר מצב שקבוצה בינונית לא יכולה להתפתח ולהשתפר, והיא גם לא יכולה לקחת סיכונים כי עם רצף של שלושה הפסדים היא תרד למקום האחרון. זה גם מגדיל את הפער בין קבוצות הצמרת לקבוצות התחתית. הפלייאוף התחתון סיפק את הסחורה אך זה היה ניצחון פירוס. ליגה שבה כל קבוצה יכולה לרדת היא לא ליגה טובה וצריך לשנות את זה, אני מציע להתחיל בביטול שיטת הפלייאוף.
הבכי והנהי: באנגליה פתחו בקמפיין להחזרת כבוד השופטים, וביורו הקרוב רק קפטן הנבחרת יוכל לגשת לשופט, אחרים יסתכנו בכרטיס צהוב. גם בליגת העל המצב נהיה בלתי אפשרי, וכל עבירה באמצע המגרש גוררת התנפלות על השופט. מחוץ למגרש, המועדונים בכו על שינוי תקנון שהם הסכימו עליו ואיפשר לבית הדין להוריד נקודות, ושמענו שחקנים מדברים על "יד מכוונת" נגד הקבוצה שלהם. אוהדים, שחקנים ומאמנים חושבים שכל העולם נגדם, והם נשמעים כמו הקונספירטורים המטורללים שמאמינים במודל הארץ השטוחה. זה מביך, תתאפסו על עצמכם ותתנהגו כמו אנשים מבוגרים.
אכזבה מהרמה: "המאמנים פה חלשים, חסרי מושג והבנה, מלמדים רק לנצח מגיל קטן", כתב ליאור ברקוביץ' (הבן של איל), שהחליט השבוע לפרוש בגיל 26. אפשר להתווכח על הסגנון החריף, אבל ברקוביץ' ג'וניור אמר את מה שכולם חושבים בשקט, שהרמה כאן נמוכה מדי ביחס לתקציבים שמשקיעים בענף. השחקנים הישראלים לא רצים מספיק, רוב הזרים עוזבים אחרי עונה (ולא כדי להתקדם לליגה בכירה יותר), ועל רמת האימון נכתבו כבר מאות כתבות. כולם יודעים מה צריך לעשות כדי להעלות את הרמה בליגה, אבל יש תחושה שהשלמנו עם המצב הנוכחי. זה זלזול בקהל ופגיעה מתמשכת במוצר. אפשר וצריך לשפר את הכדורגל כאן - צריך להראות קצת יותר יוזמה ויצירתיות. כרגע, ליגת העל היא כמו קשר מרכזי שמחכה שהכדור יגיע אליו במקום לחטוף אותו.
