נורווגיה נתנה את האות, ומיד אחריה הגיעו גם ספרד ואירלנד כשלוש המדינות הראשונות באיחוד האירופי שהכריזו על הכרה במדינה הפלסטינית. שלוש המדינות הכריזו כי ההחלטה שלהן אינה נגד ישראל ויהודי העולם ואינה בעד הפלסטינים, אלא מהלך שהוא הכרזה על התמיכה שלהם "בשתי מדינות לשני עמים ובכוחות המתונים בין שני הצדדים".
למרות שראשי שלוש המדינות הכריזו בהצהרתם כי הם מפרידים באופן מוחלט בין הפלסטינים לבין ארגון חמאס, ארגון הטרור הגיב בשמחה על ההחלטה. "מדובר בתפנית גורלית ביחס הקהילה הבינלאומית לנושא הפלסטיני", אמר באסם נעים, מראשי חמאס, "זה לא היה קורה לולא ההתנגדות האמיצה של לוחמינו". ואם לא היה די בכך כדי לעורר תגובות נזעמות בממשלה הישראלית ובמשרד החוץ, הרי שיולנדה דיאז, סגנית ראש ממשלת ספרד ושרת העבודה והכלכלה הצהירה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: "פלסטין תשוחרר מהנהר ועד הים".
יש בישראל מי שסבורים שמדובר בקריסה של כושר ההרתעה המדיני של ישראל. לפי גורמים מדיניים, לפני 7 באוקטובר המדינות האלה היו מהססות לנקוט צעד כזה ביודען שיסתכנו במשבר דיפלומטי חריף עם ישראל. היום מדינות העולם רואות שישראל מבודדת מתמיד. לדבריהם, הצעד הזה הוא ביטוי לשפל המדיני שאליו הביא אותנו רה"מ בנימין נתניהו, בסירובו לדבר על חזון היום שאחרי.
לעומת זאת, נשמעת הטענה כי ההצהרה של שלוש המדינות הללו היא יותר שולית וסימבולית. היא לא תשנה כמעט דבר על פני השטח ולא תגרום לסחף שייפגע בשיתופי הפעולה המדעיים, האקדמאיים ובעיקר המסחריים עם האיחוד.
נורווגיה, אירלנד וספרד הן שלוש מדינות שידועות בקו האנטי-ישראלי החריף שלהן, אלא שמה שעוד מאפיין אותן הוא היעדרו של כוח הולך וגדל של מפלגות ימין בארצן. שלוש המדינות הבאות שהודיעו שהן יכירו במדינה פלסטינית - מלטה, סלובניה ובלגיה - גם הן מדינות שבהן עדיין אין נוכחות חזקה של הימין הקיצוני.
במדינות אירופיות אחרות, שבהן קיימים חיכוכים בחברה בגלל גל ההגירה המוסלמי, עלה מאוד כוחו של הימין הקיצוני. רובן לא עושות יותר מאמץ למגנט אליהן את הקול המוסלמי, אלא לנסות להחזיר אליהן מצביעים שעברו לימין. במדינות כאלו, החלטה שנראית לציבור כדיבידנד לטרור, לא תעבור בשקט. לכן ניתן לקבל את ההחלטה של שלוש המדינות בערבון מוגבל. מדינות רבות באיחוד, בעיקר בחלק המזרחי של היבשת ואוסטריה, תומכות בישראל באופן מוחלט. מדינות גדולות כמו גרמניה או איטליה אולי יביעו ביקורת כזו או אחרת נגד מדיניות ישראל, אבל הן לא ישנו את המדיניות שלהן כלפי ישראל, מה שמתרגם לכך שהאיחוד האירופי לא ישנה את מדיניותו כלפי ישראל.
במקביל, ניצת ויכוח בישראל כיצד יש להגיב. האם צריך ללכת על צעדי תגובה קיצוניים כמו הורדת דרג יחסים, החזרת שגרירים לצמיתות ואפילו סגירת שגרירויות, כמו במקרה של אירלנד, שסוגיה זו נבחנת במשרד החוץ. צעד אפשרי נוסף: ביטול אישורים לדיפלומטים אירופים שמשרתים ברשות הפלסטינית.
החלטת בית הדין בהאג
היום בשעה 16:00 יפרסם בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג את החלטתו בעניין בקשתה של דרום-אפריקה, ובישראל מעריכים שבין הדין יוציא צווים לעצירת המלחמה, בעזה כולה או ברפיח בלבד, ומסמנים כמה תרחישים אפשריים: הראשון, בית הדין ידחה את הבקשה – סיכוי נמוך. השני, בית הדין יקבל את הדרישה המקורית של דרא"פ לעצירת כל הלחימה בעזה – סיכוי בינוני-גבוה. השלישי, בית הדין יקבל חלקית את הדרישה וימקד אותה לצו עצירת לחימה מוגבל באזור רפיח – סיכוי בינוני-גבוה. הרביעי, בית הדין יוציא גם צווים נוספים בתחום הסיוע ההומניטרי – סיכוי גבוה.
ההערכה היא שאם יוצאו צווים שיקראו לעצירת לחימה, ישראל לא תציית להם. סביר להניח שבתרחיש כזה הפלסטינים ותומכיהם יפנו למועצת הביטחון וינסו להעביר החלטה שתכפה על ישראל עצירת לחימה. עד כמה שזה נשמע מוזר, בישראל יש מי שמעדיפים צו של עצירת לחימ הכוללת. הסיבה: בישראל חוששים שארה"ב לא תטיל וטו אם הצו יתמקד ברפיח. השאלה הגדולה מה ארה"ב תעשה - וכאן יש מלכוד מבחינת ישראל.
