מספרים שבסופ"ש נשמעה אזעקה בת"א: לראשונה בתולדות הכדורגל העברי בעונה הבאה תשחק רק קבוצה תל-אביבית אחת בליגה הבכירה של ישראל. פאניקה בבתי הקפה בעיר! היסטריה בבתי המרזח! מהומה במשעולי הטוויטר! היישמע כדבר הזה? הייתכן כנתון השערורייתי הנ"ל? קבוצת ליגת על תל-אביבית אחת בלבד תעטיר עלינו מביצועיה המרהיבים בהיכל הכדורגל הזורח באור נגוהות מעל מוסכי העיר?!
אז כן, ייתכן. בסוף, זה כדורגל. צריך את העניין הזה של לכבוש גול אחד יותר מהיריבה ולנצח. לא תמיד יעזרו ההיסטוריה, המיתולוגיה ואלפי מילים של משוררים מהירי מקלדת שמתפייטים בטורים נוגים על כמה הקבוצה שלהם חשובה לליגה. לפעמים כל מה שצריך זה לנצח את אשדוד בבית. או לקחת נקודה יותר מטבריה. כדורגל, אתם יודעים.
בעונה הבאה יהיו לנו בליגת העל קבוצות שמייצגות ערים שמתפרסות מבאר-שבע בדרום ועד קריית-שמונה בצפון. בין לבין נקבל את אשדוד, ת"א, ירושלים, פ"ת, נתניה, חדרה, חיפה, סכנין, ריינה וטבריה. מעין תחושה כאילו ליגת העל הישראלית מותחת את איבריה ומגיעה למקומות שהיו רחוקים ממנה, או היא מהם. פריסה גיאוגרפית מרשימה עם לא פחות משש קבוצות צפוניות.
תוך שבוע אחד זכיתי לראות מקרוב חגיגות עלייה של שתי קבוצות צפוניות – קריית-שמונה ועירוני טבריה. לכל אחת מהן סיפור משוגע משלה ואצל שתיהן הוא כולל מאבק, קשיים ייחודיים, נחישות של מחוספסי פריפריה ובעירה פנימית של מי שתובעים את מקומם סביב השולחן, שנלחמים להיות בליגה של הגדולים. ראיתי ביציע מפונים מקריית-שמונה שבתוך הכאוס הגדול לא מוותרים על הזכות לנורמליות שמביא איתו הכדורגל, ראיתי טבריינים שדומעים מהתרגשות ומבקשים שהעיר שלהם לא תזוהה רק עם מאבקי חילונים-חרדים ועם תחושת החמצה.
כן, אני מכיר את הדיבור (הלגיטימי והנכון לכשעצמו) על מיעוט הקהל של שתי הקבוצות, אבל מי שבוחן את הסיפור רק דרך הפריזמה הדחקאית של כמה משחקים במצטבר יידרשו לקריית-שמונה וטבריה עד שיצליחו להביא ליציעים את 25 אלף האוהדים שהביאה הפועל ת"א למשחק הירידה, עושה בדיוק את מה שעשו חלוצי האדומים באותה התמודדות: מחמיץ את הסיפור הגדול.
