הלב של תָּמִירה לנג חצוי. הוא חצוי בין מטולה, ביתה ב-27 השנים האחרונות, לבין קיבוץ נחל עוז שבגבול עזה, שם הכירה את בעלה והקימה את משפחתה.
גם היום, שנים אחרי שעזבו, היא מדברת על נחל עוז בגוף ראשון רבים. "יש לנו בקיבוץ 15 הרוגים שהיינו בלוויות שלהם ויש עדיין שני חברים בשבי חמאס, עמרי מירן וצחי עידן. אנחנו בקשר עם המשפחות וגם נסענו לכיכר החטופים".
פגשנו אותה בחמ"ל האזרחי של מטולה. בגיל 61, תמירה מגויסת למילואים כחברה מן המניין בכיתת הכוננות. "גם האיש שלי בכיתת הכוננות, עושה תורנויות שמירה".
בכובעה האזרחי היא אגרונומית, הבעלים של חברת לנגוס לשירותים טכניים וחקלאיים. אחד מילדיה חי באנגליה, השני מפונה עם משפחתו לבית הלל. שלושה חודשים נלחם בעזה.
היא עצמה נולדה בוונצואלה, שם היו הוריה בשליחות. "הגעתי לישראל בגיל 12 עם חורים באוזניים וריש מתגלגלת. הגענו לחולון והתגייסתי לגרעין נח"ל בנצרים. משק היעד שלנו היה נחל עוז, שם הכרתי את האיש שלי, שהוא בן הקיבוץ. עזבנו גבול שקט ומדהים, וכשהגענו לפה ב-96' היה שישו ושמחו. מאז התהפכו היוצרות".
