בהדרגה ובנחישות הבידור הישראלי משך את עצמו מהאזורים המוקצים בלוח השידורים, חזרה אל מקומו בפריים-טיים. רק לפני שבועות לא רבים, תוכנית מגה-פלאפית כמו 'הגולדשטיינים' הייתה אירוע שקשה להעלות על הדעת, אבל אתם יודעים, עם ישראל חי ומסתגל מהר למציאות שמערבבת שחוק ודמע, פרטי ולאומי, ניקי גולדשטיין ולוויות לוחמים. כעת עונת הקיץ בטלוויזיה נראית נורמטיבית לגמרי, ואנחנו חזרנו להתלבט אם להשקיע את זמננו ב'רוקדים עם כוכבים' או ב'האח הגדול'. מי זוכר היום את הדיון המתיש אם בכלל ראוי, במצב שכזה, לפנות קצת משידורי החדשות לטובת 'הכוכב הבא'? שמונה חודשים אל תוך הכאוס הביטחוני והמיתוגי שהוא חרבות ברזל, והשאלה היא כבר לא האם, אלא כמה ואיך. כי לטבע כבר אין ברירה אלא להתעורר - והכוונה היא לטבע האדם, שנותר צמא לרכילות והנאה. כדי שבכל זאת נשקיט את המצפון ואת אשמת הניצולים, תוכניות הבידור מגיעות אחרי התאמה למציאות המלחמה. 'הכוכב' נעטפה באדרת ההסברה והחשיבות הלאומית של בחירת נציג ישראלי לתחרות אירופית, אך גם תוכניות הריאליטי של הקיץ תגענה למסך עם כמה שינויים קוסמטיים בהתאם לווייב הלאומי המדכדך: 'רוקדים עם כוכבים', למשל, גייסה לשורותיה שלושה מדליסטים אולימפיים ואת הדוגמן ויוצא הריאליטי טל מורד והשחקן דור הררי - שניהם מגיעים פרש-אוף שירות מילואים ארוך ואינטנסיבי, שיש שיטענו שתרם לפרסומם יותר מכל קמפיין או תפקיד אחר. כבר מהפרומואים שמפציעים על המסך, נראה שהעונה הקרובה תעסוק יותר בניחום אבלים וקירוב לבבות ופחות במניין הצעדים המדויק בפסדובלה. 'האח הגדול', שתרוץ במקביל, כבר הוכיחה בעבר שביכולתה לשרוד ולשקף את המצבים המציאותיים המתוחים ביותר (ראה העונה ששודרה לאורך צוק איתן, או זו שבודדה את המתחרים על רקע התפרצות הקורונה). הפעם השמועות גורסות שלפחות אחת המשתתפות תהיה מפונה מהצפון. על הרקע הזה, מנות תפוחי האדמה ב'מאסטר שף' הולמות את מצב הרוח, ו'ווארט' נראית כמו מסמך המשך לדיון הציבורי על גיוס חרדים. אבל ככה זה בישראל, השאלה אם כבר מותר לשמוח מעולם לא נענתה כאן ב"לא", אלא ב"עוד לא". אז נכון לעכשיו חזרנו לאסקפיזם שמספקות תוכניות המציאות. והמציאות עצמה? היא יכולה לחכות לאחרי הפרסומות.
כבר מותר לצחוק?
רק לפני כמה חודשים התווכחנו אם ראוי לשדר תוכנית בידור במלחמה. עכשיו אנחנו מתלבטים באיזו תוכנית לצפות
