אִם חַרְסִינָה, אֲזַי רַק כָּזֹאת
שֶׁלֹּא צָר עָלֶיהָ תַּחַת נַעֲלֵי הַסַּבָּל אוֹ שַׁרְשְׁרָאוֹת הַטַּנְק.
אִם כֻּרְסָה, אַל תְּהֵא נוֹחָה יוֹתֵר מִדַּי,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֲבָל לָקוּם מִמֶּנָּה וּלְהִסְתַּלֵּק.
אִם בְּגָדִים, אֲזַי רַק בְּמִדָּה שֶׁנִּתָּן לָשֵׂאת בְּמִזְוָדָה,
אִם סְפָרִים, אֲזַי רַק אוֹתָם שֶׁאֶפְשָׁר לָשֵׂאת בַּזִּכָּרוֹן,
אִם תָּכְנִיּוֹת, אֲזַי רַק כָּאֵלֶּה שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ
בְּהַגִּיעַ שְׁעַת הַמַּעֲבָר הַבָּא
לִרְחוֹב אַחֵר, לְיַבֶּשֶׁת, לְפֶרֶק בְּדִבְרֵי הַיָּמִים
אוֹ לְעוֹלָם —
אֲחֵרִים:
מִי אָמַר לְךָ כִּי רַשַּׁאי הִנְּךָ לְהִתְרַגֵּל?
מִי אָמַר לְךָ כִּי דָּבָר כָּלְשֶׁהוּ קַיָּם לָעַד?
כְּלוּם לֹא אָמַר לְךָ אִישׁ כִּי לְעוֹלָם
לֹא תַּרְגִּישׁ בָּעוֹלָם
כְּמוֹ בְּבֵיתְךָ?
1980
סטניסלב ברנצ'אק 1946-2014, משורר, מתרגם וחוקר פולני
עצים | גל נתן
גַּם הַפַּעַם לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָגֵן עַל הָעֵצִים.
בְּהֶחְלֵט נִסִּיתִי וּבְהֶחְלֵט לֹא הִצְלַחְתִּי.
נִסִּיתִי לִקְשֹׁר קְשָׁרִים כְּמוֹ פּוֹלִיטִיקָאִית,
אֲבָל עָמְדוּ מוּלִי פּוֹלִיטִיקָאִים טוֹבִים מִמֶּנִּי.
נִסִּיתִי מִבְּעוֹד מוֹעֵד כְּשֶׁהָעֲנָפִים נִמְתְּחוּ
עַד לַחַלּוֹנוֹת גָּבוֹהַּ, הַיָּד כִּמְעַט נָגְעָה בְּתוּת —
לַעֲשׂוֹת בְּרִית הֲגָנָה, לַעֲשׂוֹת בְּרִית שָׁלוֹם.
נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר בְּהִגָּיוֹן, נִסִּיתִי לִפְנוֹת לְלֵב.
צָעַקְתִּי עַל חֶבְרַת הַהַנְהָלָה שֶׁל הַבִּנְיָן,
אֲבָל בַּצַּד הַשֵּׁנִי הָיָה אִישׁ שֶׁצָּעַק חָזָק מִמֶּנִּי.
וּבָעֶרֶב אָמַרְתִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי: בְּנֵי אָדָם רָעִים,
גַּם הַפַּעַם לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָגֵן עַל הָעֵצִים —
הָאֱנוֹשׁוּת הִיא תּוֹפָעָה שֶׁנִּכְשְׁלָה לְגַמְרֵי.
וְהִיא אָמְרָה שֶׁיָּצָא לִי מִשְׁפָּט מְאוֹד מַצְחִיק.
וְהִיא אָמְרָה לִי שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת עַל הָעֵצִים.
וּבַלַּיְלָה הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַגְּדָמִים הַחֲשׂוּפִים
וְאָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהֵם אֲהוּבִים גַּם כָּכָה
וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי אֲהוּבָה גַּם כָּכָה.
לא נֵס | נורית זרחי
הַמֵּאָה הַשְּׁנִיָּה, עֶרֶב פֶּסַח,
הָאֹפֶק בּוֹעֵר בָּאֵשׁ,
הוּא מָעֳלֶה עַל הַצְּלָב,
הַיְּהוּדִי הַהוּא
(וַדַּאי מְפַרְפֵּר מִיִּסּוּרִים).
אֲבָל בְּאוֹר הֶחָלָב שֶׁל הַבֹּקֶר,
נִמְצָא הַקֶּבֶר רֵיק.
בֵּין מִגְדְּלֵי עַזָּה, בַּמִּנְהָרוֹת,
אֲנָשִׁים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם,
כָּךְ יְפֻרְסַם בְּשָׂפָה בְּהִירָה,
שְׁקוּלָה, כְּמוֹ עוֹד רֶגַע
יָקוּמוּ הַנּוֹפְלִים עַל רַגְלֵיהֶם,
יְתַכְּנוּ גּוּפֵיהֶם וַאֲרִיג נִשְׁמָתָם שֶׁנִּקְרַע,
לַחְזֹר. אֲבָל הַנֵּס לֹא קוֹרֶה
שֵׁנִית. אֲפִלּוּ מַכַּת הָאַהֲבָה לֹא
תּוּכַל לְהַחְבִּיר אוֹתָם חֲזָרָה.
מוּטָלִים תַּחַת תֵּל זִכָּרוֹן,
אֵלֶּה שֶׁהִצִּילוּ אֶת הָאֲחֵרִים,
וְנוֹתָר מֵהֶם לְהַדְהֵד בֶּחָלָל
רַק הֲבָרָה אוֹ צְלִיל.
