"תמיד תהיה לנו מקסיקו" היא סדרת דוקו מצוינת, אבל יותר מזה היא מסמך היסטורי חשוב. הזיכרון הציבורי מהנבחרת ההיא הולך ונעלם עם השנים, וטוב עשו כאן 11 וערוץ הספורט שהחליטו להפיק את הסדרה על נבחרת ישראל שעלתה למונדיאל ב-1970. זה ממש לא מובן מאליו שתהיה סדרת דוקו בטלוויזיה על כדורגל ישראלי, שעם השנים נדד מהערוצים המרכזיים לערוצי הספורט (תהליך שקורה בכל העולם). גם אין ממש תרבות של סרטי דוקו על ספורט בישראל (בשנים האחרונות יש התעוררות בנושא), אז כל מה שנותר להתעסק בו זה מי ניצח ומי הפסיד. הכדורגל קצת התנתק מהחברה הישראלית עקב הכסף הרב שזורם אליו (גם זה קורה בכל העולם).
אבל הכדורגל לעולם לא יהיה רק "כדורגל", כפי שראשיו רוצים שנראה אותו. גם עכשיו, כשהכל מאוד ממוסחר, הכדורגל ממשיך לייצג משהו הרבה מעבר לעצמו. המונדיאל הוא עדיין הטורניר הכי פופולרי בעולם בזכות הלאומיות, לא בזכות רמת הכדורגל. החלום של כל שחקן הוא לייצג את הנבחרת שלו, כך שעדיין נותרו שרידי תמימות.
הסדרה "תמיד תהיה לנו מקסיקו" מאירה את הנבחרת ההיא מ-1970 באור קצת שונה. בזיכרון הציבורי נותר רק השער של מוטל'ה שפיגלר מול שוודיה, החגיגה בהרמת יד, וזהו. אך זאת לא הייתה הנבחרת של שפיגלר, זאת הייתה חבורה קשוחה עם מאמן קשוח (עמנואל שפר), חלק משחקניה היו צריכים לעבוד לפרנסתם, ועדיין היא הצליחו להגיע לטורניר החשוב בעולם ולהוציא מאזן מכובד של שתי תוצאות תיקו והפסד. הישג שהיה הופך היום את כל אחד משחקני הנבחרת למולטי מיליונר עם חוזה בקבוצה אירופית, אבל אז הם הסתפקו בקביעות בחברת החשמל.
למרות שעברו 54 שנים מאז, הדוקו דווקא מראה שהשיטות של עמנואל שפר רלוונטיות גם להיום. הוא התעקש על כושר גופני (גם בימינו יש שחקני נבחרת בכושר לקוי), הוא שם דגש על ההגנה (גם היום ההגנה שלנו חלשה), ועל כימיה קבוצתית. עם השנים נהיינו ציניים כלפי נבחרת ישראל ההיא, נולדו כוכבים נוצצים יותר ורמת הכדורגל עלתה. התחלנו לשפוט את כדורגלני העבר כמו שאנחנו שופטים אותם היום, אולם ההשוואה הזו שגויה מיסודה. הסדרה מאדירה את כוכבי מקסיקו 70, מראה שהם עשו סנסציה בלתי אפשרית, ועושה עבורם צדק היסטורי. הם היו ספורטאי-על, שהתמודדו בגבורה מול שחקנים הרבה יותר טובים מהם, ושמו את ישראל על מפת הכדורגל העולמי.
התהליכים שרואים בסרט מעוררים קצת אופטימיות. בקיץ הקרוב, ישראל תשחק באולימפיאדה, בדיוק כמו הנבחרת של שפר ב-1968, וגם הפעם יש לנו דור זהב מבטיח במיוחד עם שחקנים כמו אוסקר גלוך, דור תורג׳מן וענאן חלאילי. אם לשפוט לפי הסדרה, זה אומר שבעוד שנתיים אנחנו במונדיאל. נסתפק גם בעלייה ליורו 2028.
בקטנה
טל מאיר מערוץ 14 כינתה את החייל רעול הפנים שאיים שחיילים יקשיבו רק לנתניהו ״חייל בודד שהעביר ביקורת נקודתית על שר הביטחון״. טיפה מקטינים פה את האירוע לא? זה בערך כמו לקרוא למה שקורה בצפון עכשיו ״אי-נוחות זמנית״.
