הנשים היו צריכות לחכות עד 1972 עד שחוקקה תקנה שהורתה בחוק כי כל מוסד ציבורי הנהנה ממימון פדרלי ישווה את ההשקעה שלו בספורט גברים להשקעה בספורט נשים.
העבדים ששירתו את ליגת המכללות היו צריכים לחכות עוד 52 שנים. עד השבוע הם ייצרו מיליארדים עבור ליגת המכללות, אך הוגדרו כחובבים ולא היו להם שום יחסי עבודה עם המעסיק. כן, הם קיבלו מלגה מלאה לאוניברסיטאות יוקרה, אבל היחס בין מה שהכניסו לאוניברסיטה ומה שקיבלו ממנה, הוא הגדרה של חוות עבדים מודרנית ולא מוסרית.
מאז 1 ביולי 2021, הורשו סטודנטים-ספורטאים להרוויח כסף, אבל לא דרך האוניברסיטה אלא רק משימוש בדמותם או שמם. זו הייתה התקדמות, אבל רק מעטים היו מספיק מוכרים כדי להרוויח מהסידור הזה כסף. ביום חמישי הסכימו הליגות לפשרה (שזקוקה עדיין לאישור שופט פדרלי) לפיה הן ישלמו 2.8 מיליארד דולר לספורטאים ששיחקו עד 2021, יוקם מודל לשיתוף ברווחים וכל אוניברסיטה תשלם 20 מיליון דולר לספורטאים מדי שנה.
טרם ברור מה יהיה המודל ואיך הוא יעבוד, אבל נגמרה החגיגה שבה אוניברסיטאות ציבוריות היו משלמות מיליוני דולרים למאמנים (עובדי ציבור) כדי לאמן מתנדבים שהקריבו את הגוף שלהם בשביל יוקרת האוניברסיטה. נגמר הסיפור של תעשייה של 15 מיליארד דולר ללא תלושי שכר לעובדים על פס הייצור. בית המשפט אמור לאשר בקרוב את הפשרה. חוות העבדים האחרונה פורקה.
