היו חגיגות גדולות בחדר ההלבשה של בוסטון סלטיקס אחרי הבטחת המקום בגמר הפלייאוף, עם סוויפ נגד אינדיאנה. שונאי הסלטיקס, והם רבים כחול על שפת הים גם במזרח וגם במערב, הביטו במסיבה בזלזול. הקונצנזוס סבור כי לסלטיקס של 2024 הייתה אחת הדרכים הקלות ביותר אי-פעם לגמר ה-NBA. בסיבוב הראשון פגשו את מיאמי בלי ג׳ימי באטלר; בשני את קליבלנד בלי ג'ארט אלן ובהמשך גם בלי דונובן מיצ'ל; בגמר את אינדיאנה ששיחקה חצי סדרה בלי טייריס הליברטון ועדיין עשתה להם הרבה צרות.
הקונצנזוס אולי צודק, אבל החגיגה של הסלטיקס מוצדקת לגמרי. ראשית: הם היו, בהפרש עצום, הקבוצה הטובה ביותר במזרח כל העונה. הם מגיעים לגמר עם 20 הפסדים בלבד כל העונה, מה ששם אותם בטופ 10 של קבוצות NBA היסטוריות. זה אולי לא מה שמבחן העין אומר, אבל זה מה שזה.
שנית, עלייה לגמר ה-NBA היא אחת המשימות הקשות שיש בספורט. אתה לא אחראי לזהות היריב או לשחקנים שעומדים לרשותו, אתה משחק מול מי שעומד לפניך. הסלטיקס עשו את העבודה כשהם מפסידים רק שני משחקים ומסתדרים בלי פצוע מרכזי משלהם, קריסטפס פורזינגיס. זה הפלייאוף. מנצחת האחרונה שנשארת לעמוד על הרגליים, והסלטיקס נמצאים עכשיו במרחק ארבעה ניצחונות מלהיות האחרונים שנשארו לעמוד על הרגליים.
בתוך החגיגה של בקבוקי מים מושפרצים וג'יילן בראון מחזיק את גביע ה-MVP של גמר המזרח ("אני אף פעם לא זוכה בשום שיט"), חסר איש אחד: בראד סטיבנס. הנשיא לענייני כדורסל של הסלטיקס עמד בצד. הוא בירך את השחקנים בפרוזדור ונשאר בחוץ. זה היה הלילה של ג'ו מאזולה, מאמן בן 35, והשחקנים שלו, אבל סטיבנס לא צריך את המצלמות כדי לדעת מה חלקו בהישג הזה.
חף מרגשות
לפני שלוש שנים החליט סטיבנס כי שמונה שנים כמאמן הסלטיקס הספיקו לו. הכי רחוק שהגיע היה גמר המזרח, ואחרי שב-2021 הפסיד כבר בסיבוב הראשון, הבין בעצמו כי הקבוצה צריכה שינוי. רק שהשינוי לא היה ללכת הביתה, אלא לבעוט את עצמו למעלה, לתפקיד שכבר ברור שמתאים לו יותר: איש הנהלה קר רוח וחף מרגשות. השחקנים הצעירים, הבין סטיבנס, צריכים מישהו שיהיה להם יותר קל להתחבר אליו.
סטיבנס הימר על אימה יודוקה, שאכן החזיר בהגעה לגמר הפלייאוף והפסד שובר לב לסטף קרי. אבל כשיודוקה הסתבך בפרשיית סקס, שהפרטים המלאים שלה לא ממש ידועים עד היום, סטיבנס עשה מה שלמד מקודמו בתפקיד, דני איינג', וחתך בלי נקיפות מצפון. ג'ו מאזולה, עוזר מאמן בן 34, נזרק למים עמוקים מאוד וכמעט טבע בהם. הסלטיקס קירטעו עד לגמר המזרח, שם הפסידו למדורגת 8, מיאמי היט.
סטיבנס כעס מאוד - מה שבמקרה שלו התבטא חיצונית בשני מצמוצים - והלך לפגרה כשהוא יודע שבוסטון היא לא דנבר או מינסוטה או מילווקי. הפרנצ'ייז של לארי בירד לא יכול לדשדש עם "כמעט" ו"בשנה הבאה" ולהסתפק באליפות אחת ב-20 שנה. והוא גם הבין את מה שצריך להבין כל מנהל בליגה היום: "חלון ההזדמנויות" הוא חמקמק מאוד ומתקצר בכל עונה. קבוצה שלא מנצלת את החלון המטאפורי שנפתח לה, אולי לא תראה אותו יותר עוד הרבה זמן.
את כל ההבנות האלה תירגם סטיבנס לשורת צעדים שבזכותם הסלטיקס רואים עכשיו סיכוי של ממש לאליפות ראשונה מזה 18 שנה. ראשית, הוא החליט לתת אמון מלא במאזולה, שאכן הראה העונה צמיחה מרשימה והוא עכשיו המאמן הצעיר ביותר שמגיע לגמר מאז עשה זאת ביל ראסל ב-1969.
גם בזכות מאזולה, שהשחקנים אוהבים באופן ברור, זו הייתה עונה כמעט בלי דרמות בסלטיקס. רק הרבה מאוד ניצחונות.
המשולש המשודרג
אחר כך עשה סטיבנס צעד שהיה גורם אפילו לרד אאורבך להעריך את אפס הסנטימנטים שהתלוו אליו: הוא פירק את משולש ג'ייסון טייטום-ג'יילן בראון-מרקוס סמארט, והוציא ממנו דווקא את סמארט, אהוב הקהל. ההחלטה הזו פינתה את הדרך לדרק ווייט, שבשקט-בשקט תמיד היה ברור שהוא יותר טוב, ועזרה להביא את ג'רו הולידיי, שיודע איך זוכים באליפות. פורזינגיס, כלומר הרגליים שלו, היו עוד הימור שסך הכל הצליח. בראון וטייטום החלו לקחת מנהיגות, ווייט והולידיי הפכו לגרסת המאה ה-21 של אייזיאה תומאס וג'ו דומארס, אל הורפורד בן ה-37 ממשיך להחזיק את השמש שלא תשקע, ואפילו הספסל התייצב כשקראו לו.
הסלטיקס יגיעו לגמר הפלייאוף בעמדה קצת מוזרה: מצד אחד, פייבוריטים. הם היו הקבוצה הכי טובה בליגה, טיילו בפלייאוף, יהיו להם יתרון ביתיות ומנוחה ארוכה. מצד שני, הנרטיב מביט בהם בעין עקומה. המזרח היה מאוד חלש, והטיול בפלייאוף היה קל מדי. הקבוצה במקום החמישי במערב לא פחות טובה מהראשונה במזרח. בקיצור, אם יזכו באליפות, אז הם רק עשו את המצופה מהם. אם יפסידו, אז כל העונה הייתה בלוף. אין באמצע.
רוחות הגארדן הישן
בשנה שעברה סיפר מאזולה כי כשהיה עוזר מאמן, היה רואה ארבע פעמים בשבוע את הסרט The Town (שקיבל בעברית את התרגום "גנב עירוני"), שביים בן אפלק. הסרט המצוין מ-2010 מספר על כנופיית שודדי בנקים שהם חברי ילדות מפאתי בוסטון. מאזולה נוהג לפעמים להגיע למסיבות עיתונאים עם חולצות עליהן ציטוטים מהסרט, והסביר כי הסרט עזר לו להבין לעומק את האופי של בוסטון. בזה הוא צודק.
עכשיו יש לו תשעה ימים לשבת בבית, לצפות שוב ושוב ולקוות לסוף קצת יותר שמח. הוא לא צריך לשדוד בנק, הוא רק צריך שהרוחות של הגארדן הישן יבואו לבקר שוב.
