לקראת סוף הפרק של "ווארט", ריאליטי השידוכים החרדי של רשת שרשם עד כה נתוני צפייה נאים וגרר עניין חריג ביחס לערוץ 13, מעלים המשודכים גיל וליאת בקשה משונה: הם זקוקים לדייט בלי מצלמות. "זה לגמרי לגיטימי", מרגיע השדכן יקי רייסנר, שהוא גם מיוצרי התוכנית, "יש נושאים של צנעת הפרט, של צניעות הפרט... זה בסדר גמור. המטרה מקדשת את האמצעים".
רייסנר, שנראה כאילו הסדרה נועדה לחתן אותו עם הפרסום והסלבריטאות, לא שם לב אפילו להיפוך היוצרות: כשזוג רוצה להעמיק את הקשר בלי צוות שמתעד כל כתם של טחינה, זה לא "לגמרי לגיטימי", אלא צורך בסיסי וטבעי שלא נדרשת עבורו שום הנמקה. אם גיל וליאת דורשים לבחון את הפער בין אדם שיודע שכל משפט שלו יכול לשמש נגדו בפריים טיים לעומת אדם שמנהל שיחה בארבע עיניים, זה לא בבחינת "בסדר גמור", אלא הכי נורמלי בעולם. מה שרייסנר עושה ב"ווארט", וזה נכון לכל תוכנית בסגנון, הוא העיוות.
לכן גם המסקנה של השדכן חושפת את הבלבול שיצרה תעשיית הריאליטי, שחדרה כעת גם למחוזות "חרדיים" (את הנכדים של האדמו"ר מגור או בעלז לא תראו בתוכניות כאלה): "המטרה מקדשת את האמצעים" זה משפט שמצדיק את עצם ההחלטה של גיל וליאת להתערטל בפומבי, ולא את הבקשה החד–פעמית להניח להם. "נכון שאנחנו בריאליטי, אבל בסוף יש פה זוג שבאמת הולך להתחתן", אומר רייסנר, "ויכול להיות שיש דברים שהוא צריך לבחון את עצמו בשקט, ואנחנו צריכים לתת את זה". לפי הטון והנימה שלו, נשמע שהוא מצפה למחיאות כפיים על הנדיבות וההתחשבות. מי היה מאמין שאחרי 200 שנה נמצא דווקא בטלוויזיה המסחרית את היורש של רבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר.
כמו הטקסט הנ"ל של רייסנר, גם "ווארט" היא ניסיון מתעתע להיות ריאליטי שמודע להיותו ריאליטי אך במקביל מנסה לשכנע שהוא משהו אחר לגמרי. כפי שהאוכלוסייה שמשתתפת בניסוי שונה בתכלית מהחומר האנושי של "חתונה ממבט ראשון", כך המניפולציות של "ווארט" עוברות התאמות על מנת להרשים גם את המשודכים והמשודכות וגם את הצופים והצופות, שמקבלים את המגזר החרדי באריזת "שטיסל" מהודרת: המבוכה הנוגעת ללב, העדינות המרעננת וגם הלגיטימציה הייחודית לדבר בגלוי על דברים שהם כבר טאבו בחברה הכללית, כגון המשמעויות של שידוך בין "אמריקאית" ל"מזרחי".
אבל "ווארט" היא ריאליטי ואפילו ריאליטי לא רע במונחי רשת (כלומר בקשת לא היו חייבים להשתגע כדי לשפר אותו). זו רק הפסאדה היומרנית, כאילו שהקב"ה ברא חיה בשם ריאליטי כשר, שמעוררת גיחוך. דווקא בסדרה שעוסקת בעולמם של בני תורה אמורים לדעת מה ממתין למי שטובל ושרץ בידו.
בקטנה
"היום כל סיפור מפוברק קוראים לו תחקיר" (אילה חסון, ערוץ 11 , אמש. אין פאנץ' כי נגמר האוויר מרוב צחוק)
