לפני כ-14 שנים הקימה תרצה דדיה את מתחם הצימרים שלה ביישוב כרם בן זמרה שבגליל העליון, מול נופי החרמון והגולן.
במשך השנים היא אירחה בשני הצימרים זוגות רבים, שהגיעו לנפוש באווירה כפרית. אולם מאז 7 באוקטובר, הם מיותמים. "ממשלת ישראל הפקירה אותנו", היא מאשימה בכאב, "הצימרים שלי עומדים ריקים שמונה חודשים ואני בקריסה כלכלית. בתחילת המלחמה קיבלתי פיצויים של 4,000 שקל ומאז כלום. לא מכירים בנו כי אנחנו לא מפונים. אנחנו לא זכאים לסיוע מהמדינה כי אנחנו נמצאים במרחק של 4.5 קילומטר מגבול לבנון ו'חסרים' לנו 500 מטר".
אחרי עונת החורף והאביב הגיע הקיץ. עוד מעט גם יפציעו חגי תשרי. אך החזרה לשגרה עוד רחוקה ולא ודאית. "היינו אמורים להיות בשיא של עונת התיירות, אבל אין לקוחות", אומרת דדיה, "אני מיואשת לגמרי. בן אדם לא יכול להישאר שפוי כשעפים מסביבו טילים. אני על כדורים. מקווה שיהיה טוב, אבל קשה להיות אופטימית. אף גורם רשמי לא בא לראות את המצוקה הגדולה שלנו".
כרם בן זמרה הוא יישוב שמתבסס על כלכלת התיירות. יש בו עשרות צימרים ויקבי בוטיק איכותיים. "הפסקנו לשלם על פרסום הצימרים באתרי האירוח כי זה עולה הרבה כסף ואף אחד ממילא לא מתעניין", היא אומרת, "נשארנו לבד, אנחנו והטילים".
