כששואלים בקבוצות של "פודיז" איזה אתר קולינרי אסור להחמיץ בצפון, התשובה שמגיעה כמעט פה אחד היא "מטרלו – יש שם את המאפים הכי טובים בארץ".
אבל הלקוחות שעלו בעבר לרגל באדיקות אל המאפייה בקיבוץ עין זיוון כמעט אינם מגיעים יותר. "כמות הלקוחות מגיעה בקושי לשליש ממה שהיה בתקופה המקבילה בשנים אחרות", מספר עדי פרץ, הבעלים של מאפיית הבוטיק שהפכה מאז הקמתה בינואר 2019 לאתר שאפילו תל-אביבים הגיעו אליו במיוחד.
המראה כואב. "למרות שירדנו לשליש ייצור של הקרואסונים והמאפים שלנו, עדיין בסוף יום אנחנו סוגרים את המאפייה עם ויטרינה מלאה במדפים עמוסים במוצרים שאנשים כבר לא ייהנו מהם", הוא אומר בצער. על הקרואסונים עם המילויים המיוחדים, גאוות המקום, פרץ מתחיל לעבוד 48 שעות לפני שהם נכנסים לתנור. הוא לא יכול לצפות כמה לקוחות יבקרו אצלו וחייב לשמור על כמות מינימלית. פעם היית צריך לחכות שעות בתור. היום יש סחורה שלא נמכרת.
בתחילת המלחמה המצב עוד היה טוב יחסית. כוחות הצבא שגויסו להגנת הגולן פשטו על מרכולתו. אך גם הם עזבו כשהשקט חזר לאזור. "אין פה מלחמה", מסביר פרץ בתסכול, "אבל המטיילים והנופשים לא מבינים זאת כי שומעים בתקשורת כל הזמן על הירי בגליל. פשוט אי-אפשר להאמין שהמטיילים מוותרים על הדובדבנים שנמצאים על העצים בשיא עונת הקטיף העצמי בגלל פחד ממציאות שלא קיימת פה, אבל הם לא מגיעים".
לדבריו, "הגולן אף פעם לא היה בתוכנית פינוי או אפילו במחשבה על פינוי. השגרה נמשכת פה, החקלאים עובדים ליד הגדר, הילדים בבתי הספר, אבל המקום הזה נתפס כאזור מלחמה ואנשים שאינם מפה – מפחדים. הכבישים ריקים, הצימרים עזובים. הגולן בנוי על כלכלת תיירות ועכשיו ואין פה מטיילים".
בחודשים פברואר ומארס עבר פרץ לתל-אביב והקים דוכן פופ-אפ שבו מכר את הקרואסונים שלו. "זה היה בעיקר בשביל הנפש. לקבל קצת אוויר", הוא מתאר. התל-אביבים, למותר לציין, הצטערו מאוד כשהוא עזב.
הוא חושש שייאלץ לשוב למרכז עד תום המלחמה, אבל לא מבין למה זה בעצם הכרחי. "המדינה מפצה אותנו", הוא מסביר, "אבל אני לא רוצה לחיות על פיצויים אלא לארח אנשים. הכל פה כרגיל, החיים שלווים, הלוואי שאצליח לשכנע את העם שבמרכז ובדרום לשוב לכאן".
