הכרה זה לא עונש. לפי הדעה הרווחת במדינות אירופה שהכירו באחרונה במדינה פלסטינית, מעשה ההכרה מעניש את ישראל על מלחמתה ברצועת עזה ופוגע באינטרסים חיוניים שלה. את הרושם מחזקות התגובות הנזעמות של ראש הממשלה, שר החוץ ואפילו ראשי האופוזיציה. אלא שזהו פירוש מוטעה: ההכרה הבינלאומית המתפשטת ב"מדינה פלסטינית" דווקא משרתת את האינטרסים הישראליים האמיתיים, טובה לאסטרטגיה הביטחונית והלאומית שלנו ומחזקת את האמונה בצדקת הציונות. מנגד, היא רעה ביותר לחמאס וגרורותיו: היא לא פרס לטרור, אלא, בלשון המעטה, קנס לטרור. מדוע? מפני שבהודעות של ספרד, אירלנד ונורווגיה נכתב במפורש שהן מכירות במדינה פלסטינית רק לצידה של מדינת ישראל, ובתנאי שהיא תחיה עימנו "בשלום וביטחון".
בהתאם לציונות. בהכרה במדינה הפלסטינית אין אפוא הכרה בשליטה פלסטינית "מהנהר ועד הים" - יש ניסוח התואם את הגישה של הזרם המרכזי בציונות, זה שקיבל עוד ב-1947 את תוכנית החלוקה, ושל ממשלות ישראל לדורותיהן. בגין, במסגרת הסכמי השלום עם מצרים, חתם על מסמך המכיר ב"זכויות לגיטימיות של העם הפלסטיני" והסכים לכינון בשטחים של ממשל עצמי פלסטיני לתקופת ביניים. נתניהו בעצמו חיבק בלהט את תוכנית השלום של טראמפ מ-2020, שבמרכזה מדינת פלסטין על שטח המקביל כמעט במאה אחוזים להיקף השטחים שנכבשו ב-1967.
ומי מתנגד? הפלסטינים. מי שבעקביות, עקשנות ואובדנות שוללים את פתרון שתי המדינות החיות זו לצד זו בביטחון ושלום אלה הם ארגוני הטרור הפלסטיניים, שמטביעים בדם כל יוזמה מדינית המתבססת עליו. מבחינתם יש רק פתרון אחד לעימות המתמשך, והוא מחיקת ישראל וסילוק היהודים. אליהם מצטרפים דרך קבע המפגינים הקולניים במוסדות להשכלה גבוהה ובערי המערב, שאינם קוראים לאימוץ פתרון שתי המדינות או מנופפים בדגלי פלסטין לצד דגלי ישראל. לו ניסו אנשי שלום באוניברסיטאות מובילות בארצות-הברית, בריטניה, אירלנד, נורווגיה וספרד, לדוגמה, להחתים פרופסורים ופעילים המעורבים בהפגנות על קול קורא בנוסח הודעות ההכרה המצוטטות במדינה הפלסטינית - הם היו מגורשים בבושת פנים כ"סוכני התנועה הציונית". ובהתאם, לו הייתה לממשלת ישראל מדיניות חוץ וביטחון המוכתבת על ידי אינטרס לאומי ולא על ידי אינטרס קואליציוני, היא הייתה מגיבה על הודעות ההכרה במדינה פלסטינית ב"חיוב זהיר", מסתייגת מהתזמון שלהן אך מברכת על המהות הציונית המובהקת של הצעד. אלא שאת גישת שתי המדינות דוחים מכל וכל המשיחיסטים הקיצוניים בקואליציית נתניהו, שמחזיקים אותה בגרונה.
ברית הקיצונים. סביר לצפות שהנאום יוצא הדופן של הנשיא האמריקאי ביידן, שבו חשף ואימץ את ההצעה הישראלית האחרונה לעסקת חטופים ברצועת עזה, יגרור ביקורת חריפה מצד חוגי השמאל הרדיקלי, מצד תומכי ואוהדי הטרור לסוגיהם ומצד המשיחיסטים בממשלת ישראל. ברית הקיצונים משני צידי הקשת האידיאולוגית היא תופעה היסטורית יודעה ומסוכנת. הניסיון המר מלמד כי בסביבה של מתח וחרדה הם הופכים לפתע לרוב.
