לא במקרה נשא ביידן את נאומו בשישי בערב, שעוננו - יועציו הסבירו שייקח לבן גביר, סמוטריץ' וחבורותיהם יותר מ-24 שעות להגיב בגלל קדושת השבת. אבל לכך אפשר להוסיף עובדה מרתקת לא פחות: גם מנהיגי ירדן, סעודיה וטורקיה ממש לא מיהרו להגיב, וממצרים וקטאר הגיעה תגובה חיובית רק אמש. גם כאן אין מקריות. כולם רוצים לראות את המלחמה הזו מתקדמת לנקודת סיום.
ביידן אמנם טען שהסתמך על תוכנית ישראלית, אבל מומחים במצרים לוקחים את הקרדיט: "אנחנו הגשנו תוכנית משופצת לממשל האמריקאי, וביידן מצטט אותנו מילה במילה". האמת נמצאת באמצע: מה שאנחנו רואים כאן הוא עבודת חייטות של בכירים אמריקאים, מה-CIA ומחלקת המדינה שהביאו לידיעת ישראל, חמאס וכל המדינות הערביות, את הפתרון ש"כדאי לכל הצדדים לקבל". אין כאן מיטוט של חמאס, אבל יש בהחלט הכרה אמריקאית ברורה בירידת כוחו של ארגון הטרור. אחרי שביידן קובע ש"זהו רגע מכריע", הוא עובר לדבר על חיסול יכולות השלטון של חמאס.
חמאס, שקיבל התראה מקטאר לקראת הנאום, הודיע על הסכמה חיובית - בתנאי, כמובן, שישראל תבצע נסיגה מלאה מהרצועה ותתחייב להפסקת אש מלאה. אבל נתניהו לא מתחייב: הוא דואג להבהיר חד-משמעית שישראל תמשיך להילחם כל עוד חמאס מחזיק בחטופים. אם חמאס היה ממהר לדחות את הצעת ביידן, קטאר הייתה מוזעקת לנצל את השפעתה: הם לא מעוניינים להפסיד את היחסים המיוחדים שנרקמו עם הממשל האמריקאי. נציגי חמאס בדוחא קלטו את הרמז, וחסכו מאמצי שכנוע.
הנאום של ביידן לא פנה רק לנתניהו ולשותפיו לקואליציה - אלא גם, ואולי בעיקר, לעם בישראל, לאלה שיוצאים להפגנות, שמחפשים פתרון, גם לאלה שיושבים בבית או ממתינים על הגדר. לכל מי שמחפש רמז לכך שחמאס לא יהיה השליט בעזה אחרי חילופי החטופים והאסירים, והתחלת שיקום עזה. בינתיים אין תשובה טובה לשאלה מי כן יהיה - זה יהיה תהליך ארוך, יקר ולא פשוט. מצרים, עם המשבר הכלכלי הקשה, בונה על שיגור אלפי פועלים ומהנדסי בניין לבנות מחדש את הרצועה. למצרים יש בהחלט אינטרס כלכלי בהשגת פתרון בעזה - כשזה יושג, יחזרו לרצועה יותר ממאה אלף עזתים שהצליחו לחצות את מעבר רפיח, תמורת תשלום גבוה.
אז האם מעבר לתקווה, נאומו של ביידן מביא גם פתרון? התשובה מורכבת. גם אם חמאס יספק תשובה חיובית, גם אם יש לחמאס עניין להצטייר כמי שרוצה לעבור לשלב הבא ולשקם את עזה - עדיין לא ברור מה באמת יקרה בשטח. משום שיותר מכל, חמאס רוצה להישאר שליט יחיד. סינוואר וחבורתו ערים לכל ניסיון להחליף את ההנהגה, והם לא מתכוונים לוותר. נתניהו, מצידו, מדבר בכוונה על המשך הלחימה. כעת, עם הזמנה רשמית לנאום בקונגרס, הוא יוכל לטלטל את חמאס, וגם את אבו-מאזן ואת מדינות ערב הקשורות לעזה.
לישראל ההצעה הזו טובה, גם אם קשה לפעמים לראות את זה אצלנו: גם החלק של שחרור החטופים, וגם החלק של הכנסת 600 משאיות סיוע דרך מצרים מדי יום לשם השגת שקט ברצועה. ותמיד צריך לזכור שחמאס הוא לא חיית המחמד של מצרים, ירדן או סעודיה - אם הן היו יכולות להיפטר ממנו, הן כבר מזמן היו עושות זאת.
