ב-4 באוקטובר השלימה ענבל רז את העריכות האחרונות בקליפ של "דיסטנס", שירה החדש, ולרגע, רק לרגע, היא הרגישה על גג העולם. אמנם ההתחלה שלה הייתה קשה לתפארת, ואת להיט הבכורה שלה היה עליה לממן מחסכונותיה כמוכרת בגדים וכפקידה בספא, אבל "שלוותה" ו"ננה בננה" הפכו אותה בבום היסטרי ממלכת הטיקטוק לזמרת-יוצרת ששרה על כל האקסים שריטשו את נשמתה.
ענבל רז מאחורי הקלעים
שלושה ימים לפני שהאדמה רעדה, בצאתה מהאולפן לעת ערב, רז הרגישה שסוף-סוף היא נוגעת באושר. שני המגה-להיטים שלה הביאו לה את חלום חייה, חוזה עם חברת תקליטים, ו"דיסטנס" ("שיר מסיבות קופצני") הוקלט כשהיא כבר חתומה בלייבל שמעניק לה מנהלת צמודה ואולפן ללא הגבלה. וגם כשהיא מאוהבת עד קצה השיער (שכבר חצה את קו המותן) בזמר אלי חולי, שכותב איתה על האקסים שלה.
"פתאום מלחמה", היא אומרת, "ותוך שנייה המציאות משתנה. הכל שחור משחור והשיר הזה, שתוכנן לצאת באמצע אוקטובר, הפך לחסר קשר, מנותק לחלוטין. המדינה במרה שחורה וזה לא הזמן לשיר את 'שמור ממני דיסטנס, לא תקבל אותי פרס'. האמת? היו רגעים ששאלתי את עצמי אם אי פעם נחזור לחיים נורמליים, שבהם הוא לא יישמע חריג. המלחמה הכניסה אותי למצב קשה נורא".
את נראית לי חיה ונושמת.
"ברוך השם, אבל חודשיים אחרי תחילת המלחמה התבשרתי שחברת התקליטים שלי סוגרת את מחלקת האמנים. במילים אחרות – נשארתי בלי שום דבר. למרות שהסטטוס שלי בווטסאפ הוא 'בסוף הכל מסתדר', ולמרות שאני באמת מאמינה שגם הדברים הכי לא טובים קורים לטובה, חוויתי את זה כנטישה. נפלתי ממאה לאפס. האלבום שלי כמעט מוכן, אבל מי יממן את הקליפים? עזבי את זה שכל השוק הוקפא ברמה של אין הופעות ואין פרנסה ואין שמחת חיים, וגם הזוגיות שלנו חוותה טלטלה רצינית, כמו שקרה להרבה זוגות אחרים. בנוסף לכל אלה הרגשתי שבבת אחת נזרקתי לנקודת ההתחלה".
"זה בסדר לפרק"
וההתחלה שלה, כפי שכבר נרמז, הייתה הכי לא גן של שושנים. רז (27) נתנייתית בדם, היא בתם השנייה של מורה ויהלומן שנפרדו כשהייתה בת 11. "ברור שהיה לי לא קל, זה נמשך מלא זמן בגלל בתי משפט ובלגן, אבל היום אני חושבת שזה בסדר לפרק כשהזוגיות לא טובה. והוריי הם מהזוגות של 'למה בכלל התחתנתם' מרוב שהם לא מתאימים זה לזו". כמו בסיפור הקלאסי, מאז ומתמיד היא ראתה את עצמה על הבמה ולמדה בכל חוגי המוזיקה והמשחק האפשריים. "מגיל אפס ישבתי מול הטלוויזיה וחלמתי שאני בתוכה וכולם רואים אותי ונהנים".
בגיל 16 היא ניגשה לאקס פקטור, נתנה את כל הנשמה ב"ואלרי" של איימי ויינהאוס ולא התקבלה. "קיבלתי שלושה 'כן' ואחד 'לא', של אמדורסקי כמובן, והשופט החמישי התלבט. ביקשו ממני שיר נוסף, צעד לא מקובל, עשיתי את 'אהבת נעוריי' של שלום חנוך, והשופט האחרון טען שאני עדיין לא בשלה. יש מצב שזה היה משה פרץ. אני לא בטוחה, מפני שברגע שעליתי לבמה של נוקיה הזיכרון שלי נמחק. התווכחתי איתו, טענתי שאני בשלה ועוד איך, אבל בדיעבד הוא צדק. ואחרי ה'לא' הסופי ביקשתי שהאודישן שלי לא ישודר וחסכתי מעצמי פדיחה גדולה".
גם בלהקת חיל האוויר היא לא התחילה ברגל ימין. בלשון עדינה. "אחרי הטירונות נשלחנו לסדנה לפיתוח קול, התרגשתי נורא, זו הייתה הפעם הראשונה שנשפטתי על השירה שלי מול אנשים שהכרתי רק לפני שבועיים ומול מי שיהיו המפקדים שלי. והמורה, שלא נודעה בטוב ליבה, פשוט השפילה אותי. היא אמרה 'אם תעבדי קשה תוכלי לעקוף את כל מי שבחדר, אבל נכון לעכשיו את עוד לא ברמה של הלהקה'. החזקתי את הדמעות חזק עד שאמא באה לקחת אותי הביתה והודעתי לה שאני לא חוזרת לצבא. בעקבות הביקורת הזאת השירה שלי השתנתה, פחדתי להגיע לגבוהים והביטחון העצמי שלי התרסק. עבדתי קשה על השיקום שלו".
איך שיקמת אותו?
"פשוט המשכתי לשיר. הבנתי שאני לא יכולה לשנות את העולם, אלא רק את דרך ההסתכלות שלי עליו. כנראה זה משהו שהייתי צריכה לעבור לקראת ההתמודדות עם עולם המוזיקה שהוא לא פשוט בכלל. בכל מקום יהיו אנשים שיורידו אותך ויורידו לך. לקראת סוף השירות צילצלו אליי מ'הכוכב הבא', קלטו אותי באינסטגרם וביקשו שאבוא לפגישת היכרות. לא רציתי, כבר הבנתי שריאליטי הוא לא המסגרת בשבילי, מרוב לחץ הקול שלי לא יוצא כמו שאני רוצה, אבל בסוף נשברתי. האמנתי שהם באמת מאמינים בי.
"באתי לאודישן, הכניסו 15 זמרים לחדר, שרתי את 'שייפ אוף יו' של אד שירן כי זה מה שנתנו לי, והשופטים אמרו 'את שרה טוב ונראית טוב וזזה טוב, אבל בחירת השיר לא הייתה נכונה'. פחדתי מאוד מהשידור, שלחתי מלא מיילים להפקה וביקשתי שיחתכו אותי, הייתי בטוחה שזה יגמור לי את הקריירה שעוד לא התחילה".
הפעם, היא לא הצליחה לחסוך מעצמה את הפדיחה. "זה שודר, והופתעתי מהתגובות המדהימות של הקהל. מיליון הודעות, מספר העוקבים שלי זינק בטיל, הבנתי שהכל טובה. השתחררתי, וכיוון שבלהקה שרתי המון מזרחי חשבתי שאולי זה הכיוון שלי, למרות שגדלתי על טיילור סוויפט. עוד לא היה לי אומץ לבוא עם הבשורה של פופ אמריקאי בעברית. עבדתי בחנות בגדים, 28 שקל לשעה, וכשחסכתי 30 אלף, הקלטתי את 'בסוף הדרך', עם נגיעות מזרחיות".
מה קרה איתו?
"כלום. עוד שנה ועוד שנה וכלום לא קרה. העבודה האחרונה שלי הייתה כפקידת קבלה בספא, ובמשך שעות ישבתי וחשבתי מה אני עושה כאן ולמה אני לא עושה את מה שאני באמת רוצה. ההורים לא לחצו עלי להיכנס למסלול מסודר, אבל התחלתי לשמוע הערות, בקטנה. אמא הציעה שאלמד משפטים, אבא הציע שאנסה את כוחי בהייטק, אבל אני לא ראיתי בעיניים שום דבר חוץ ממוזיקה.
"כשהגיע הטיקטוק זיהיתי שזה הדבר הבא. התחלתי להעלות קאברים וכל מיני סרטונים מהחיים בתקווה לקבל חשיפה והכרה שיגרמו לאיזושהי חברת תקליטים להתעניין בי, אבל שום דבר לא נתפס. במקביל, הרגשתי שברחוב מסתכלים עליי כעל ענבל הטיקטוקרית ולא בתור ענבל הזמרת, וזה סימן לי שאני מתרחקת מהמטרה".
עדיין כותבת למגירה
לפני כשלוש שנים היא התחילה לכתוב ולהלחין ("הבנתי שאת החשיפה כבר השגתי, עכשיו אני צריכה שירים כדי לבוא לחברת תקליטים") השיר הראשון שלה כיוצרת עדיין חבוי במגירה ("הוא חמוד, אבל התבגרתי") והראשון שהתפוצץ היה "שלוותה" עם שורות המחץ "כל החברות שלך בשלוותה/ וכמה עוד תרד נמוך למטה/ לא, לא תחזור איתי הביתה".
"שלוותה" זה המועדון או המרכז לבריאות הנפש?
"המועדון. כתבתי על הסיפורים האישיים שהיו לי שם. רק ביום שהשיר יצא נפל לי האסימון וחשבתי מה יקרה אם במועדון לא יאהבו אותו ואולי יתבעו אותי. בפועל, במועדון עפו על השיר, והבנתי שהוא מנוגן שם הרבה. ידעתי ש'שלוותה' יתפוס כמו אש, וכשהשמעתי אותו לאמא שלי היא שאלה 'למה הכנסת לך לראש שאת חייבת חברת תקליטים? למה שלא תעשי את זה לבד?' ככל שחשבתי על השאלה שלה הרגשתי שאני מקבלת אומץ. הפקתי אותו ברמה הכי גבוהה. השקעתי בו 100 אלף שקל מהחסכונות שלי".
החסכונות מהעבודה בספא?
"לא", היא מחייכת, "בשלב הזה, לפני שנתיים, כבר קיבלתי קמפיינים של איפור וכאלה. לא פלא. בטיקטוק יש לי 600 אלף עוקבים, באינסטגרם עוד 100 אלף ובפייסבוק אני פחות מתעניינת. בזכות הנתונים האלה, 'שלוותה' היה במקום חמישי ב'חמים' ביוטיוב ונכנס ל'טופ 50' של ספוטיפיי. ופתאום דברים התחילו לזוז.
"בקניון עזריאלי כבר לא אמרו 'הנה ענבל מהרשת' אלא 'היי שלוותה, את בפלייליסט שלי'. נחת, סיפוק, שמחה. התחלתי לעבוד על השיר השני כשכולם מזהירים אותי שזה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשחזר את ההצלחה של 'שלוותה'. את 'ננה בננה' כתבתי באולפן עם דולי ופן, שלא הפסיק לזמזם 'ננה בננה' כמו זבוב שנתקע. בהתחלה חשבנו שזאת בדיחה, בהמשך אמרנו לו 'תפסיק לחפור' ופתאום גילינו שהוא משתלב במסר של 'תבין, אני כבר לא זמינה-נה-נה'. 6 מיליון צפיות, אפילו יותר מ'שלוותה'. שחר טבוך אירח אותי בהופעה שלו, ובפעם הראשונה ראיתי אנשים צורחים 'ננה בננה'. וסוף-סוף קיבלתי חוזה עם חברת תקליטים!"
אמרו לך שאת נראית ונשמעת כמו רוני סופרסטאר?
"קצת, ובשבילי זאת מחמאה. אמנם היא לא הייתה הרפרנס שלי, אבל היא מהממת והיא חוללה בארץ מהפכה. כשהייתי ילדה, רוני הייתה כוכבת הפופ הכי גדולה, והיא כיוונה לקהל של ילדים ונוער. אצלי זה אחרת. העוקבים שלי הם מילדות קטנות ועד לבנות גילי וצפונה, אבל יש גם מלא גברים שמתחברים לשירים שלי מפני שאני כותבת על זוויות שונות של שברון לב. כולם שואלים אותי 'למה את כותבת רק על האקסים והפרידות?' ואני לא מבינה את התדהמה. הרי המקומות הכי קשים בחיים שלנו קשורים באהבה, נושא שמעורר הזדהות בקרב כל מי שהלב שלו עוד לא העלה חלודה".
את אלי חולי מלוד (מקום שני באקס פקטור), בן זוגה כבר שנתיים וחצי, רז מגדירה בתור "הזוגיות הטובה הראשונה שלי. כל הקשרים שהיו לי לפניו היו רעילים וסוערים, נפרדים וחוזרים. הכרנו שנה וחצי לפני שהפכנו לזוג. איפה הכרנו? באינסטגרם, כמובן. מדי פעם נפגשנו, הקלטנו קאבר, צילמנו והגבנו זה לזו בסטוריז, ממש היכרות שטחית.
"בפעם הראשונה שיצא לנו להיסחף לשיחת עומק גילינו שאנחנו גם שונים וגם דומים והתחלנו לכתוב ביחד. עד אז חשבתי שלכתוב שיר זה משהו אינטימי, ופתאום גיליתי שאפשר גם אחרת. כשאלי בחדר הוא נותן לי סייף-זון, הוא יודע מה אני אוהבת, והוא הכי יודע איך אני רוצה להישמע".
כש"דיסטנס" הוקפא, רז חזרה לשיר "מה שאני צריכה" שהחלה לכתוב עם ערן גולדברג הרבה לפני המלחמה. "הודעתי לערן שהפעם זה לא יהיה שיר על אקסים, מפני שאני בזוגיות שלווה, ותוך כדי הסבר קלטתי שכל סיטואציה שעוברת לי בראש קשורה באלי. כשיצאתי מהאולפן, עם בית וחצי, אמרתי לעצמי שאני חייבת להשמיע אותו לאלי והלוואי שהוא יסכים לעשות איתי דואט.
"בהתחלה אלי היסס מפני שהוא מעדיף לכתוב באנגלית, אבל סיימנו את השיר ביחד, באולפן הוא הפך לבלדה, ושיכתבנו את הפזמון לאווירת המלחמה. 'לא אכפת לי מכלום/ אם ניפול אז נקום/ כי אין לנו ברירה./ ובכל היקום/ לא מצאתי מקום/ שמרגיש לי כמו איתך'. זה קליפ של אהבה".
אהבתי את "כל פעם שחשבתי לעזוב החזקתי אותך עוד יותר קרוב".
"וזו התשובה שלי לביקורת של 'למה את תקועה בעבר ולמה את כותבת רק על האקסים שלך'. כתבתי את זה עם בן זוגי, וזה אומר שבינינו הכל טוב. אל דאגה. רוב שירי האלבום שלי נכתבו עם אלי וכשחזרתי לנקודת ההתחלה, בלי גב של חברת תקליטים ועם שירים שאין לי מושג ממה ואיך אממן את הקליפים שלהם, אלי נכנס לתמונה הרבה מעבר לדואט. שניים זה יותר מאחד. שניים זה פחות לבד. האלבום מתוכנן לקיץ, יש לו פאנץ', משהו אחר, אפילו את שמו לא אגלה, אבל 'דיסטנס' יוצא השבוע. למרות שהחטופים שלנו עדיין שם. הלוואי שהוא יסמל התחלה חדשה".
את הכתבה הזאת יקראו בני הזוג בתאילנד, בקוסומוי. תפאורה מושלמת לחגיגת יום הולדתה. "אני לא מחכה שאלי יציע, אנחנו עוד לא שם. אלי שנה מתחתיי. בעוד חודש הוא יהיה 26, בינתיים הוא 25, וכדי לא להרגיש זקנה אני אומרת לעצמי: ענבל, את קוגרית!"
smadarshirs@gmail.com
