1. קובי אוז - "שירת העשבים"
המקום המיוחד של "שירת העשבים" מאת רבי נחמן מברסלב בספר השירים הישראלי מתחיל אצל שלמה ניצן ותוכניתו "שוב יוצא הזמר", שם שמעה שמר את הטקסט, שהולחם משלושה מקורות שונים ב"ספר המועדים" שבעריכת יום טוב לוינסקי. אבל הלחן האיקוני של שמר הוא שחשף אינספור ישראלים וישראליות לאגף המתוק והמרגש של השפה החסידית, תוך הרגשת הזדהות עמוקה עם החיבור בין היחיד ליחד. ומכיוון ש"שירת העשבים" הפך להמנון בפני עצמו, לא חסרים לו ביצועים, אבל רק בזה של קובי אוז (מתוך האלבום "מזמורים נוספים") יש את העוצמה של מזרח ומערב וההרגשה שאלו ואלו צלילי אלוהים חיים.
2. משינה - "שלומית בונה סוכה"
"מפלצות התהילה" נחשב פחות או יותר מרגע יציאתו לנקודת מפנה ברוק הישראלי. באה הלהקה הכי מצליחה במדינה, שכבר הצליחה להשתקם אחרי התרסקות שכמעט פירקה אותה, ומחליטה שהיא ממשיכה לעשות את מה שהכי מעניין אותה - ובמקרה הזה מדובר בכסאח נוסח אמריקה, ע"ע סצנת הגראנג' שהתפוצצה באותם ימים. מסע כזה כנראה לא יכול לצאת לדרך בלי להפיל פסל איקוני, והבחירה ב"שלומית בונה סוכה" הייתה בדיוק מה שהרופא רשם: המילים עפו, הלחן עבר שדרוג ברוח "ססיליה אן" של הפיקסיז, והתוצאה היא קטע Surf סמיך וכיפי שהעיף למדינה (וגם לסוכה) את הסכך.
3. שילה פרבר - "פגישה לאין קץ"
הלחן היפהפה של שמר לשירו המופתי של נתן אלתרמן מעלה שאלה, למה שיר כל כך נוטף תשוקה ואנרגיה זוכה דווקא לטיפול חרישי ושקט יחסית. אולי גם זאת עדות לדומיננטיות החריגה של שמר במוזיקה הישראלית: מעטים מאוד (למשל, חמי רודנר באלבום "חמלה") חשבו לעשות את זה אחרת. רוב האמנים והאמניות נשבו בקסם הכמיהה המיואשת שטבועה במנגינה של שמר, ומביניהם שילה פרבר הנהדרת והצ'לו הנפלא של מאיה בלזיצמן הוכיחו שהסיפור אינו הקצב אלא הרגש - וממנו יש כאן בשפע.
4. בום פם ומאור כהן - "שיירת הרוכבים"
הרשומות ההיסטוריות טוענות ש"שיירת הרוכבים" נולד בעקבות הצעה של שמעון ישראלי, מלחין השיר, שפנה לנעמי שמר כדי שתכתוב פרודיה על שירים שנכתבו באותה תקופה על המדבר מתוך תל-אביב המאוד לא-מדברית. שמר הסכימה, אבל מקריאת הטקסט עולה אחת משתיים: או שהיא החמיצה את הפואנטה של "פרודיה" (אין שום דבר משעשע ב"ליבם הומה עצבת/ גבם עייף עד מוות/ ומבטם תועה בכוכבים"), או שהיא דווקא העריכה את הז'אנר ורצתה להטביע בו חותם (אך חתמה על השיר בשם "אליפז"). כך או אחרת, "שיירת הרוכבים" הפך ללהיט של הדודאים וזכה לביצועים נוספים באותה הרוח. ב-2008 הגיעו בום פם והתחברו לרעיון של ישראלי עם עיבוד שהדגיש את הממד המערבוני של המנגינה, ועם סיוע של מאור כהן, המבצע שכמעט תמיד חי על התפר שבין הומור לרצינות. הרוכבים המשיכו לרכוב במדבר, המאזינים כבר מצאו מים.
5. מרגלית צנעני - "ילד רע תל-אביב"
ספק אם תל-אביב מככבת בצמרת רשימת המקומות בישראל שאיתם שמר מזוהה. בכל זאת, היא נולדה בקבוצת כנרת, כתבה את "ירושלים של זהב" ותמכה בימין. אבל תל-אביב היא אבן דרך משמעותית בחייה וגם בכתיבתה, מ"העיר הלבנה" שכתבה כבר בסוף שנות ה-50 ועד שירים כמו "ילד רע תל-אביב". מרגול ביצעה אותו באלבום הרביעי שלה, שבו החל שיתוף הפעולה המפורסם עם ירוסלב יעקובוביץ', מי שהבין מצוין את הפוטנציאל הגדול של מרגול כזמרת סול ואר-אנד-בי. "ילד רע תל-אביב", שהוא מן הסתם קונטרה לביטוי "ילד טוב ירושלים", נשמע בדיעבד כמו תפיסה אוריינטליסטית-משהו של העיר, והכתיבה ("ילד רע תל-אביב/ הוא מופרע, הוא מגניב") מעידה על המאמץ של שמר לשמור על ההילה האפלה אך סקסית. הכריזמה והמנעד של מרגול וכמובן הסקסופון של יעקובוביץ' עטפו את הכוונה של שמר בחן השמור לנעורים מתפרצים שייגמרו בשיברון לב.
6. משה בקר - "גג"
יחסי האהבה-דחייה של שמר עם תל-אביב בסוף שנות ה-80 קיבלו ביטוי גם באחד האלבומים היפים שהוקדשו לשיריה - "חפצים אישיים" של משה בקר. כמעט כל שירי האלבום נכתבו במיוחד עבורו, ו"גג" בולט בו בזכות טקסט שנשמע כאילו ניבא את מחאת האוהלים הגדולה עוד לפני שדפני ליף למדה ללכת: "תנו לי גג/ על יד הבימה/ ליד הים/ מול גן העצמאות/ או מול המלונות/ כל גג שתמצאו/ אני מוכן היום לקנות". מי יספר לשמר שהיום בשביל דירת חדר בפלורנטין צריך למכור לפחות כליה אחת, וגם אז חייבים למצוא שלוש עבודות כדי להחזיק אותה.
7. הגרובטרון - "לו יהי"
העשור הראשון של המאה ה-21 התאפיין בקאמבק של הזמר העברי, תחילה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה ובהמשך גם כטרנד במועדוני הופעות תל-אביביים. להקת הגרובטרון הייתה נציגה בולטת של הז'אנר, עם עיבודים בהשפעת רגאיי, סקא ודאב. הביצוע החינני של ההרכב ל"לו יהי" לקח את שמר ואת השפעות הביטלס המובהקות על השיר לטיול בג'מייקה - וחזר משם עם ממתק מלא כריזמה ושאר רוח לא פחות מגרסת הגשש החיוור.
8. ליאור נרקיס - "מר נרקיס"
כחלק מהמאמץ של המוזיקה המזרחית לקבל את המקום הראוי לה בקרב האליטה האשכנזית, נעשה ניסיון לחבר חלק מהזמרים לרפרטואר של שמר, כפזמונאית או כמלחינה. לא יצאו מזה יותר מדי הצלחות כבירות (אולי מלבד הגרסה של יוסי אזולאי ל"אהבה בת עשרים" והביצועים של עמיר בניון), אבל היו גם רגעים יפים של פיצוח כמו השידוך בין ליאור נרקיס ל"מר נרקיס" (שבוצע במקור על ידי חבורת בימות) - שיר על פלייבוי שמסתובב בין נשות העיר הגדולה, מדרג אותן אבל חוזר הביתה לבד. הממזריות המוכרת של נרקיס, זמר שתמיד ידע לשלב הומור בלהיטים שלו, התלבשה היטב על דמות שספק אם הייתה עוברת את מבחן הזמן ("מה שלומך הבוקר, אסתי?/ איך שהחיים עוברים!/ את אצלי היום יורדת/ למקום מספר עשרים!") – אבל את החיוך קשה להוריד מהפנים גם ב-2024.
9. בטי פבלו - "עוד לא אהבתי די"
לצד השירים המקוריים שכתבה והלחינה, בטי פבלו (שבמשך שנים הופיעה רק תחת השם בטי) הצטיינה בעבודה על שירים שכתבו יוצרים בעברית שונה משלה, מלאה גולדברג דרך יוסי בנאי ועד שמר. הביצוע שלה ל"עוד לא אהבתי די" מפשיט מהשיר את הפאתוס בלי לאבד את הדרייב שמניע אותו (שמר כתבה אותו לפני ניתוח), והתוצאה היא הרבה פחות יהורם גאון והרבה יותר פטי סמית' ובוב דילן.
10. רמי פורטיס - "חורשת האקליפטוס"
השיר האחרון ברשימה הוא גם היחיד בה שמעולם לא הופיע באופן רשמי על גבי סינגל או תקליט, אבל במידה רבה, הנוהג הקדום של פורטיס לשיר את "חורשת האקליפטוס" בהופעות הוא הקאבר המשמעותי ביותר לשיר של שמר, בהיותו אנטיתזה מוחלטת. עד כדי כך, שכאשר שמעה שמר אצל יואב קוטנר ברדיו את פורטיס צורח א-קפלה את המילים הנשגבות על ילדות מתוקה והתבגרות בלתי נמנעת, היא התקשרה לאולפן ואמרה שפורטיס "מקיא על אבא שלי". פורטיס, יודעים כולם, לא רצה להקיא על אף אחד, ואת "חורשת האקליפטוס" הוא אפילו חיבב, אבל הצעקה שבו חזקה יותר מכל, והיא דרשה לממש את זכותה להסתופף בחיק הישראליות ולהראות את הפנים הרבות שלה. לכן, גם הביצוע שהחריד את שמר המחיש את הגאונות שלה, שחדרה ללב המאפליה של השוליים. וכמובן שכולם מקווים שהשלום יחזור בסוף הקיץ.¿
