גיטרה לא נופחת את נשמתה כשמיתר פוקע. היא נשארת אותה גיטרה, ואתה בסך הכל מחליף לה מיתר, ואז היא חוזרת להתנגן. תשאלו את נעמי שמר, שכתבה את "אני גיטרה", שיר שהצטרף, מבחינתי לפחות, לשיר שנקרא "לשיר זה כמו להיות ירדן". ומה הכוונה? למה שניהם יחד? כי אני מודה שבתור אחד ששר, מעולם לא חשתי כמו נהר הירדן או כמו גיטרה. מצד שני, הייתי ונותרתי הרוס על נעמי, אחת הכותבות הכי גדולות שקמו אי פעם בישראל, ותסלחו לי על הפמיליאריות.
כי כשהייתי בן 20 היא קראה לי לבוא אליה לדירתה ברמת אביב. "שב", אמרה, והתיישבה גם היא והחלה לנגן בפסנתר את המנגינה שכתבה לשיר "האם השלישית", שיר שכתב נתן אלתרמן על שלוש אמהות שמאבדות את בניהן במלחמה. צמרמורת חלפה בגופי, גם מעוצמת ההתרגשות לקבל ממנה שיר, וגם מהשיר עצמו. אחר כך נכנס לחדר המוזיקאי הקלאסי דניאל שליט, והיא הציגה אותו בפניי כמעבד השיר. אז לא הייתה שאלה אם לקחת את השיר או לא. זו הייתה נעמי שמר מ"ירושלים של זהב", ואני הייתי פרח זמרים שמוכן לעשות הכל רק כדי להקליט שיר אחד שהיא הלחינה במיוחד עבורי.
1 צפייה בגלריה
(שלמה ארצי על קברה של נעמי שמר בכנרת, 2018 . מושלמת, ישראלית, טהורה | צילום: תומריקו)
השנים חלפו, וכשאבי יצחק נפטר, שלחה לי נעמי מכתב, ובו בחרה, לדבריה, לנצל את ההזדמנות, ובמקום לכתוב לי דברי הספד ונחמה על אבי, לכתוב לי מילים חמות על השורה "הנמוך עם הטוקסידו" מתוך "ירח". "אחת היפות שנכתבו פה", לדבריה אז. אז עם כל העצב על אובדן אבא, נשענתי לאחור ובכיתי מהתרגשות.
שלא יהיה ספק, אני הרוס על השיר "אני גיטרה", ויש לי כוונה לשיר אותו בהיכל מנורה באוגוסט הקרוב עם דודו טסה שעשה לו ביצוע נהדר. והירדן? הוא ימשיך להיות הנהר שלנו, כל עוד אנחנו נלחמים פה על זכותנו לחיות. אבל מכל השירים שלה, השיר שכרגע מתנגן לי משום מה בראש הוא "נועה", ובו כתבה: "נועה נולדה בשדה בין דשא לאבן/ נועה הייתה כמו אגל של טל/ חרצית היא קטפה בשדה/ ומן הכותרת תלשה עלעל-עלעל".
תוסיפו לזה את הביצוע הקורע של אריק לביא, והנה שלמות. וזה היה הסוד שלה: כתיבה "מוש", כמו שאומרים הצעירים. ובמילותיי, מושלמת. ישראלית. טהורה.
נעמי תפסה צד פוליטי בחלק מחייה, ולא פעם סבלה מתחושת חרם. אבל היא כתבה מצד אחד את "אל בורות המים" ואת "בשדות בית לחם", ומצד שני את "חורשת האקליפטוס", "לילה בחוף אכזיב" ו"לו יהי". כתבה עם כל היכולת המופלאה שהייתה רק לה, לקחת שירים ולהרים אותם לגובה השמיים בעזרת המילים והמנגינות הכי פשוטות שלא יצאו לנו אף פעם מהאף או מהאוזן. זו בעצם שירת הנצח של נעמי שמר. ועליה אני אומר לך, נעמי, תודה, מהנמוך עם הגיטרה.
זו הייתה נעמי שמר מ"ירושלים של זהב", ואני הייתי פרח זמרים שמוכן לעשות הכל רק כדי להקליט שיר אחד שהיא הלחינה במיוחד עבורי
