הסיפור שחשף השר איתמר בן גביר, כיצד בלשכת ראש הממשלה הזמינו אותו שלשום לראות "טיוטה" להסכם הפסקת האש, נשמע מפיו כמו סצנה מתוך סרט בורקס דלוח (שם זמני: "מותק, הטיוטה נעלמה"), שבו דמותו הקומית ממילא מתרוצצת במרדף אחרי מסמך שלא קיים. "נעמדו שניים מהעוזרים המוכרים שלו (נתניהו)", סיפר בן גביר, "אחד אמר לי: 'איזו טיוטה? אין שום טיוטה'. והשני, כשאמרתי לו 'רגע, ראש הממשלה אמר שיש טיוטה', התחיל להתבלבל ואמר: כן, יש איזושהי טיוטה, תבואו מחר לראות אותה". הפגישה נקבעה ובן גביר הגיע, אבל הטיוטה לא. אולי נתקעה בפקקים. אולי ראש הסגל היה רעב.
"אחרי זה", ממשיך בן גביר ומתאמץ לא להתפקע מצחוק, "פנינו ללשכת ראש הממשלה ואמרנו: 'ראש הממשלה הבטיח לנו לראות את הטיוטה'. בצהריים התקשר אליי ראש המל"ל, צחי הנגבי. מפאת כבודו אני לא אספר את כל מה שהיה בשיחה, אני רק אגיד שהוא ביקש להסביר לי את הקווים עליהם סיכם הקבינט הקטן. חזרתי על ד-ר-י-ש-ת-י: אמרתי לו 'צחי, אני רוצה לראות את ה-ט-י-ו-ט-ה'. ראש המל"ל אמר שהוא לא מכיר טיוטה כזאת". מוזר שהנגבי לא דרש ממנו להפסיק עם הדרמה.
בשלב זה משימת כיבוש החיוך כבר הייתה גדולה על בן גביר. אפשר להבין: הרי העליבות הצינית הזאת, בזמן שהחטופים והחטופות נמקים, היא די מצחיקה. קורעת אפילו. ובכל זאת הצליח השר לגרור את עצמו לקו הסיום של האנקדוטה, לפיה במשך 48 שעות שיחקו בו כמו בכדור פינבול, ככל הנראה מחשש שיראה את הסעיפים ויצעק "עסקה מופקרת". ומה קרה? בן גביר לא ראה את הסעיפים ועדיין צעק "עסקה מופקרת". לפחות בדרך הבנו איך מכינים את השווארמה הפוליטית, גם בנושא כה רגיש. פלא שכל כך הרבה אנשים מקיאים כבר שמונה חודשים.
ומה שמעניין הוא הקונצנזוס בסיקור הפרשה, שהפעם בן גביר לא אמר מילה אחת שאינה אמת. משה דוידוביץ', ראש מועצת מטה אשר, תיאר באולפן חדשות קשת מפגש שלו ושל ראשי רשויות אחרות בצפון, שבו "מרחו אותנו בנוצות וזפת, הראו לנו טיוטות דקה לפני שרצו לאשר אותן". דוידוביץ' אינו נרקומן פרסום ומדליפן כרוני כמו בן גביר. מכאן שהמריחה איננה באג של נתניהו אלא פיצ'ר, שרק מתעדכן מגרסה לגרסה.
לכן, אגב, כותרות בנוסח "מופע השיימינג של בן גביר לנתניהו" משקפות תפיסת מציאות שמתחוללת רק בדמיון של תקשורת המיינסטרים. בן גביר לא עשה "שיימינג" אלא קיבל את ההרואין שלו: חומר לסטנד–אפ מול המצלמות. ונתניהו לא עבר בִיוּש אלא דיפדף עוד יום. בשביל "שיימינג" צריך בושה, והיא קיימת בשלטון בערך כמו תוכנית יציאה מהסיוט הזה.
בקטנה
קשת ורשת קיבלו את ההחלטה היחידה הראויה וביטלו את המשדרים של "רוקדים עם כוכבים" ו"האח הגדול", לאור הידיעה האיומה על מותם של ארבעה מהחטופים. עם כל הכבוד ל"דיירים החדשים" ול"ריקוד הבכורה" של גאולה אבן–סער ובעיקר לכסף שהתוכניות האלה מכניסות, צריך שיהיה גבול לנרמול.
