"ריאל מדריד וקיליאן אמבאפה הגיעו לסיכום לפיו הוא יהיה שחקן הקבוצה בחמש השנים הקרובות". זו כל ההודעה שהוציא המועדון אמש. היא קצרה במיליארדי אחוזים מכמות המילים שנכתבו על העסקה בשנים האחרונות. בכל שפה בעולם, גם כאלו שאינן כתובות ורק מועברות מפה לאוזן בסדרה של הברות גרוניות וקליקים, ניתחו עד ייאוש עד האפשרות הזו במשך קרוב לשבע שנים. והנה זה נסגר.
אמבאפה היה מעט יותר נלהב בטוויטר. הוא פירסם סדרת תמונות שלו כילד מ-2012, בכולן עם טרנינג של ריאל מדריד, כשבאחת הוא מסתחבק עם כוכב הקבוצה דאז, כריסטיאנו רונאלדו, בזמן ביקור במועדון. החלוץ בן ה-25 צירף את הכיתוב: "זה חלום שהתגשם. כל כך שמח וגאה להצטרף למועדון החלומות שלי. אף אחד לא יכול להבין עד כמה אני מתרגש. אני לא יכול לחכות לראות אתכם האוהדים, ותודה על התמיכה האדירה. קדימה מדריד!"
זה לא שריאל יוצאת בזול: אמבאפה ישתכר 15 מיליון יורו לעונה, ויקבל מענק חתימה של 150 מיליון נוספים שייפרסו על פני חמש עונות. אבל בזכות הסבלנות של המועדון, יכול להיות שריאל ביצעה את החיזוק הגדול בכל הזמנים – היא מקבלת בחינם את אחד השחקנים הטובים בעולם, אולי הטוב שבהם, כשהוא עדיין צעיר ואולי אפילו יכול להשתפר. זה מהלך מבריק, יותר מהרכישות היקרות ההן של רונאלדו וגארת' בייל.
המדהים הוא שמדובר כביכול באבן הפינה לפרויקט שאמור לשלוט בעשור הקרוב באירופה – אבל הפרויקט כבר התחיל בכך מוקדם מהמתוכנן עם הזכייה בליגת האלופות בשבת. ריאל בנתה באופן רגוע מאוד, לא אופייני לה, סגל צעיר שכולל תחליפים מעולים לשחקני המפתח. מי שמודאג מהעזיבה של טוני קרוס קיבל כיתת אמן של אדוארדו קמאבינגה בגמר מול דורטמונד, והיא פשוט זורמת באופן אורגני לדור הבא שאותו אמור להנהיג כעת אמבאפה.
ויניסיוס ג'וניור צעיר ממנו ויקבל שינויים בהיררכיה בהבנה, גם אם ייאלץ לזוז לעמדות אחרות ולקבל מנהיג חדש בחדר ההלבשה. אולי יש לריאל התקפה ברמה של אליפות אירופה, אבל גם ויני יודע שאין לה כובש שערים ברמה הזו. אם ריאל הזו תעמוד בציפיות, מדובר יהיה בתהליך גאוני שייכנס להיסטוריה, מלאכת מחשבת של הרכבת סגל לאורך זמן.
זה עניין של שנים רבות, הרי גם ההחתמה של שחקני הדור שמסיים עכשיו את דרכו (למרות שלוקה מודריץ' האריך את החוזה בשנה נוספת) הייתה הדרגתית וחכמה והביאה תוצאות שאף מועדון אחר לא השיג וישיג. אבל בין העזיבה של רונאלדו להבשלה הנוכחית היו הרבה סימני שאלה. מנצ'סטר סיטי עלתה לטופ העולמי, ברצלונה לקחה אליפות בלי כסף ולאו מסי, פ.ס.ז' משכה הרבה עניין. מספר עונות אירופיות התחילו ב"כן, ריאל היא עדיין אחת הגדולות וזה לא ישתנה, אבל"... אולי היא מבוגרת מדי, אולי היא צעירה מדי, אולי הגנתית מדי, אולי לחוצה מדי. זה נשאר גם אחרי הנפת גביע הצ'מפיונס ב-2022.
אחרי זמן רב, השילוב בין הזכייה בצ'מפיונס להחתמה של אמבאפה מעלים את התהיות. זהו. ריאל מדריד היא האחת. כדי להצליח, עוברים דרכה ולומדים ממנה. היא זו שמקנאים בה ואומרים "כן, הקבוצה ההיא טובה, אבל היא לא ריאל". זו קבוצה שתמיד החזיקה ביתרון האמונה שהיא מסוגלת לנצח בכל מצב, אבל עכשיו היא ניקתה מעצמה את כל החסרונות – אמיתיים או כאלו שהתקבעו בתפיסה. זה האפקט שמביא איתו אמבאפה.
בגיל 25, לאמבאפה יש 18 תארים. שניים בולטים חסרים לו, ובשני המקרים הוא יכול לתקן זאת בקרוב: אליפות אירופה לנבחרות ולמועדונים.
למי שכבר הספיק לשכוח, אמבאפה נחשב לאויב העם הצרפתי רק לפני שלוש שנים, אחרי יורו חלש שהסתיים בהדחה בפנדלים מול שווייץ בשמינית הגמר בעקבות החמצה שלו מהנקודה הלבנה. אחרי אותו טורניר, בצרפת דיווחו שהוא אפילו שקל פרישה מהנבחרת. הרבה השתנה מאז, צרפת הפסידה בגמר המונדיאל בצורה כואבת, ואמבאפה מגיע בטירוף ליורו הזה. הוא הצליח להוריד מהראש את החתימה בריאל, נשאר מחוץ לסגל לאולימפיאדה למרות רצון עז במדינה המארחת לראות אותו מביא זהב, והקיץ שלו יוקדש כולו למטרה הזו.
דחיית הסיפוקים תהיה קשה יותר במקרה של ליגת האלופות. הוא עבר כל כך הרבה אכזבות עם פ.ס.ז', כולל ההפסד לבאיירן מינכן בגמר בבועת הקורונה, שכבר אין לו סבלנות לצאת לקמפיין אירופי בעל סיכוי גבוה יותר לזכייה. במידה רבה יש כאן את אפקט קווין דוראנט מה-NBA, של התחברות לכוכבים אחרים כדי להשיג את התואר הכי נחשק, אבל זה לא מטריד אותו במיוחד: זה מה שחסר לו, והוא הולך בכל הכוח להשיג את זה. כאשר תימדד בעתיד המורשת שלו, איש לא יבדוק בציציות של ההישג, רק יהיה כתוב שם שגם את הפסגה הזו אמבאפה כבש.
בשנות מסי-רונאלדו, המפגשים בין ריאל מדריד וברצלונה היו בעלי חשיבות גדולה יותר מאשר הכרעת גורל אלופת ספרד – זה היה מאבק על זהות הקבוצה הטובה בעולם, עם שני השחקנים הטובים בתבל זה מול זה. כשהן נפגשות כיום, זה כבר לא אותו דבר. המשחקים החמים ביותר עברו לאנגליה, אבל עדיין יש הרגשה שמשהו חסר כאשר מנצ'סטר סיטי משחקת מול ארסנל שעוד לא הגיעה לתקרה שלה וליברפול שנתקעה בשלה.
חבל שאין קלאסיקו בין-מדינתי, כי אמבאפה סוגר עכשיו את הפינה הזו. כבר אין ספק מהו המשחק הגדול ביותר בכדורגל האירופי, כי ריאל וסיטי הן לא רק שתי הקבוצות הטובות ביותר (זה היה נכון כבר מזמן), אלא שהן מעמידות כעת זה מול זה את מי שנחשבים לגדולים ביותר בדור הנוכחי, אמבאפה וארלינג הולאנד, רונאלדו ומסי החדשים. ישנה רק בעיה אחת: אין לדעת מתי נראה שוב משחק כזה (תומכי הסופרליג בתגובה: אמרנו לכם). ליגת האלופות היא הסיכוי היחיד. בשלוש העונות האחרונות ריאל וסיטי חילקו ביניהן את התואר האירופי, ובדרך עברו זו את זו. הלוואי שזה יקרה בגמר. אמבאפה בריאל, עידן חדש בכדורגל.
