1. היא מעולם לא השתמשה בכספומט
"אני לא יודעת להוציא כסף מהקיר", הודתה. בכל פעם שהזדקקה למזומנים, נחלצו בני משפחתה לעזרתה.
2. היא לא נהגה
פעם למדה נהיגה, אבל נכשלה בטסט, ומאז דאגה לפרנס בנדיבות נהגי מוניות. כשבתה ללי הצליחה להוציא רישיון בטסט ראשון, שלחה שמר לאמה רבקה מכתב עם הידיעה המשמחת. "שמחתי להיווכח שהיא לא ירשה את השלומיאליות", כתבה, "ושגדעון (אביה של ללי, בעלה הראשון של שמר) הוריש לה גם משהו טוב, לשם שינוי".
3. היא הייתה קוראת נלהבת של ספרי בישול
"זה מדע בדיוני בשבילי", הסבירה, שכן למרות העניין הרב שלה בתחום, פעולת הבישול עצמה הייתה רחוקה ממנה. "אני לא בשלנית בכלל", אמרה ל"ידיעות אחרונות" ב-1999. "סיינפלד אמר פעם, 'סנדוויץ' ומרק הם ארוחה', וזאת סיסמת חיי. למה לבשל? אין שום בעיה בעניין: הילדים שלי מבשלים, וכשצריך, אני קונה אוכל מוכן. עברתי את החיים בלי לדעת לבשל". כשהצליחה פעם להכין מרק ומשפחתה הסכימה לאכול ממנו, הייתה כל כך גאה, שנעמדה על כיסא והכריזה "שמר, את גאון".
חברתה דניאלה שמי סיפרה, "לכתוב את כל השירים האלה נראה לה עניין פשוט, אבל להכין מרק היה בשבילה משהו גאוני. זה הדבר המדהים: שבן אדם כמוה רוצה להיות כמו כולם, להתעסק בשטויות, לעשות מרק."
היא גם הבטיחה לחבריה שתפרסם פעם את "ספר הפישול".
4. היא חיבבה את האירוויזיון
שמר ביקרה בחזרות לתחרות שנערכה בירושלים ב-1999, וסיפרה שם שהאירוע הוא חלק בלתי נפרד מעולמה התרבותי כבר שנים רבות. "אני תמיד נהנית לראות את המנחים. הם כל כך משכילים! מדברים כל כך הרבה שפות!" התפעלה.
5. היא הייתה מכורה לחצילים
זו הייתה תשוקה גדולה שלה, והיא לא נמנעה ממנה גם כשרופאיה הזהירו שזה מזיק לבריאותה. זמן קצר לפני מותה הביאה לה כלתה תמר גלעדי סלט חצילים, כדי לעודד את רוחה בבית החולים. אחרי פטירתה פירסמה נירה רוסו מתכון לחצילים אפויים בעגבניות ובשום, שהיה חביב עליה במיוחד.
6. היא אהבה את אושיק לוי
הוא היה אז חייל בלהקת פיקוד מרכז, והיא כבר הייתה יוצרת ידועה, מבוגרת ממנו ב-14 שנה. באותה תקופה, אמצע שנות ה-60, העבירה שמר ללהקת פיקוד מרכז את הלחן שכתבה ל"שם הרי גולן" של רחל, ולוי קיבל סולו קצר בשיר. "לא היה רומן", אומר לוי, "זה היה סיפור של ערב אחד". באחד משיריה הלא-מוכרים, "ארבעים", שפורסם ב-1972, שמר מפרטת מעללים של אישה שסוגרת ארבעה עשורים ראשונים: "אהבתי, בגדתי, גילגלתי כספים/ דיברתי המון דיבורים לא יפים... טעמתי המון מפירות אסורים/ ויצאתי תמיד עם גברים צעירים".
7. היא תירגמה את בוב דילן לעברית
שמר הייתה מזוהה עם מי הכנרת, ירושלים המוזהבת ושדות בית-לחם, אבל הקפידה לעקוב אחר המתרחש במוזיקה העולמית ולהתעדכן בהתאם. Blowin' In The Wind, להיטו המפורסם של המשורר היהודי-אמריקאי המהולל, תורגם על ידה ל"קולך מן הסופה", והיא הקליטה אותו לאלבומה "אל בורות המים" (1982).
8. היא תירגמה את לאונרד כהן לעברית
חנן יובל קיבל ממנה באמצע שנות ה-70 את גרסתה ל"סוזאן".
9. היא תירגמה את הביטלס לעברית
לפחות שני שירים של הרביעייה מליברפול עשו עלייה בעזרת שמר: Here, There and Everywere הפך אצלה ל"אין בגני שקדייה" (והוקלט על ידי צוות הווי פיקוד מרכז); I'm Happy Just To Dance With You נקרא בגרסתה "לרקוד איתך" (האחיות שמר ביצעו).
10. היא כתבה מדריך נימוסים והליכות
שמר אהבה ספרי עצות, וב-1999 הוציאה עם אורה טבת את "קצה המזלג", ספר נימוסים ומצוות אל תעשה בחרוזים מנוקדים. "הישראלי הוא מעצם טבעו לא מנומס", הסבירה. "אין מילה בעברית ל'טקט', כי אין צורך, אין הזדמנות. מעצבן אותי חוסר טקט. לא שומרים אצלנו היטב על רשות היחיד, שאינה מוגנת. פונים בגסות, עונים בטלפון בגסות, לא מתייחסים יפה. זה מעליב".
איחורים הוציאו אותה מדעתה. "זאת מכה ישראלית שלא כתובה בתורה. אני לימדתי את המשפחה והחברים שלי שאין דבר יותר סקסי מדייקנות".
גם הערות של נהגי מוניות עוררו את כעסה. "אני לוקחת ארבע-חמש מוניות ביום, כי אני לא יודעת לנהוג, וברגע שהם אומרים לי, 'את נעמי שמר?' אני יודעת שצרות בפתח, ואני כבר רוצה לעצור ולרדת. ואז הם אומרים, 'בטלוויזיה את יותר יפה וצעירה', או 'בטלוויזיה את פחות יפה'. מה זה הדבר הזה? אני גם לא אוהבת שקוראים לי 'דודה'. אני לא דודה שלהם, ואני בוחרת את האחיינים שלי בקפידה... כשנהג אמר לי 'נורא הזדקנת', עניתי לו: 'ואתה טיפש וחסר טקט, ואתה בטח לא נשוי, כי אם היית נשוי, היית יודע שלאישה לא אומרים דבר כזה'".
11. היא ייחסה חשיבות רבה לסקס במערכות יחסים
"היא נתנה לי טיפים איך לנהל רומנים", סיפרה חברתה המפיקה דליה גוטמן. באחת השיחות אמרה לה שמר, "דליה, תדעי לך, סקס זה קו פרשת המים בין גבר לאישה. זה חיוני. אם אין את זה, אין כלום".
12. היא הסתייגה מ"שיר לשלום"
באפריל 1978 הלכה לצפות בסרטו של אבי נשר "הלהקה", שזה עתה יצא לבתי הקולנוע. "שמח ומבדח", החמיאה במדור "שבשבת" שפירסמה בעיתון "דבר" באותן שנים (ראו עמ' 16 במוסף זה). "המון כישרונות צעירים שיודעים לשחק כמו בני אדם ולשיר כמו מלאכים". אבל את השיר של יעקב רוטבליט ויאיר רוזנבלום שחותם את הסרט, תיארה כ"אולי הדבר הסינתטי ביותר שנוצר כאן אי פעם".
13. היא הסתייגה מהשלום
במארס 1979, ימים אחדים לפני טקס החתימה על ההסכם עם מצרים, כתבה באותו מדור: "זה לא יום שמח, כי זהו ויתור על כל הרעיונות שעליהם אני (לפחות) גדלתי: שהארץ שייכת לנו, שהתיישבות קובעת גבולות, שעצמאות היא ערך עליון".
14. היא חשבה שהגירה ערבית מישראל אינה רעיון פסול
"מדוע הגירה יהודית היא דבר שכדאי לעודד אותו - בעזרת שליחי עלייה, למשל - ואילו הגירה ערבית היא דבר שאסור אפילו לדבר עליו?" תהתה שמר בפברואר 1979 במדור ההוא. "מדוע יציאה של מיליון צרפתים מאלג'יריה היא פתרון הומני ומתקדם, ואילו יציאה של מיליון ערבים מישראל - הס מלהזכיר? ומדוע, במדינה שרובה עקורים יהודים, פינוי של יישוב יהודי הוא דבר של מה בכך, ואילו פינוי של יישוב ערבי הוא טרגדיה הראויה לביטוי אמנותי?...
"כל השאלות הללו אינן נובעות משנאה או מזרות, כי הערבי קרוב לי ומובן לי יותר מהרבה יהודים בארץ הזאת: הוא יליד הארץ כמוני, אוהב אותה ומעורה בה כמוני, ואילו הייתי במקומו, אין ספק שהייתי נוהגת ממש כמותו. ודווקא משום כך יכולה אני לראות בבהירות גמורה שכאן שני עמים הלוחמים על אותה פיסת ארץ, ורק אחד מהם ינצח: השאלה היא מי.
"ברור לגמרי שעניין זה של הגירת ערבים אינו סובל שום קלות דעת ושום חמימות מוחין, ואני מקבלת פריחה כשאיזה חברה'מן מדבר עליו מתוך גסות או תוקפנות. ברור גם שהרעיון עתיד להיכנס ללבבות רק כאשר ידובר בו בערבית — כלומר, אם היוזמה תבוא מקרב הערבים ולא מקרבנו... הגירה ערבית מישראל, אם תיעשה מתוך כבוד הדדי ומתוך רצון חיובי משני עברי הגבול, כפי שנעשו חילופי אוכלוסין מאז ומעולם — עשויה להיות הפתרון ההגון. אפשר שעוד לא הגיעה שעתה, אפשר שהיא תוכח כאפשרות ההומנית ביותר רק אחרי סבל רב ורק אחרי מלחמת אזרחים קשה ומרה — אבל לדבר עליה מותר (וצריך) גם עכשיו".
15. היא תיעבה את פסח
"זה חג איום ונורא", פסקה, "כי כל הריצ'רצ'ים המשפחתיים נפתחים עד זוב דם. זו צרה צרורה, מקור לכאבי לב נוראיים, ותמיד יש דודה אחת שאותה לא רוצים להזמין, ומתחילות התפלגויות ונופלים קורבנות. אני הכי אוהבת את הזוגות שהחליטו שהם יושבים לבד בבית מול הטלוויזיה ומספרים לכל צד שהם אצל הצד השני".
16. היא הקימה להקה שנכשלה בענק
באמצע שנות ה-60 החליטה לייסד הרכב נשי שיבצע לחנים שלה לשירי משוררים ותרגומים פרי עטה. היא רצתה זמרות ללא ניסיון קודם כדי ליצור משהו חדש ומרענן, ואחרי חיפושים ובחינות נבחרו אמנה כהן, דינה גולן, רותי ביקל ודליה אורן. השם שניתן להן - "האחיות שמר". יוסי בנאי הופקד על הבימוי, ופרש. נסים אלוני גויס במקומו. בסופו של דבר נכשל ההרכב מבחינה מסחרית, וגם המבקרים לא התלהבו. המופע ירד מהבמות די מהר, אבל בהמשך זכו חלק מהשירים להצלחה בביצועים אחרים ("חורשת האקליפטוס", "ואלס להגנת הצומח" ועוד). שמר לא הפסידה כסף, שכן ההשקעה הייתה של מפיק, "אבל הכישלון גרם לה מפח נפש קשה", אומרת בתה ללי.
17. היא כתבה את"זה קורה" בלי לקחת קרדיט
"יש לי שיר בעילום שם – 'זה קורה'", חשפה בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-1998. "פגשתי פעם את שמוליק קראוס בחנות נעליים, והוא זימזם לי מנגינה וביקש שאעזור לו עם המילים. שמוליק הוציא קופסת סיגריות, ואני כתבתי עליה את המילים ונתתי לו במתנה". השיר הוקלט על ידי אריק לביא ונעשה קלאסיקה.
18. היא אספה חרוזים
אוסף החרוזים שבביתה כלל פריטים מכל הסוגים והמינים – מחרוזי קרמיקה מצוירים ועד חרוזים מפוסלים בזכוכית.
19. היא נהגה לקנות בדים ולעסוק בתפירה
"אולי זה זכר לְסָבי החייט", אמרה פעם. שמר הייתה קונה את הבדים ברחוב נחלת בנימין בתל-אביב. לפעמים תפרה בובה או קישוט. לפעמים נשארו הבדים בארון בלי שנעשה בהם כל שימוש.
20. היא רצתה להיות תמי בן-עמי
"פעם מצאתי את עצמי יושבת במטוס ליד תמי בן-עמי", סיפרה בראיון לאסתר שמיר בעיתון "חדשות" ב-1990. "לקח לנו עשר דקות להבין שהיא רוצה להיות נעמי שמר, ואני רוצה להיות תמי בן-עמי. הייתי רוצה להיות יפה ושטחית, זוהרת, עקרת בית מושלמת, בשלנית – כל מה שאני לא".
21. היא גברה על שודד ארנקים בניו-יורק
ב-1986 נסעה שמר לסיבוב הופעות בארצות-הברית. בעודה מטיילת בשדרה החמישית בניו-יורק התקרב אליה צעיר וחטף את הארנק שלה. היא לא הרימה ידיים, אלא פתחה במרדף אחריו תוך צעקות רמות. מכונית משטרה שעברה במקום הבחינה במתרחש, והשוטרים הצטרפו למרדף, לכדו את השודד והחזירו לשמר את הארנק.
22. היא סלדה מהביצוע של שושנה דמארי ל"אור"
שמר כתבה את השיר כבלדה שקטה ועדינה, אבל מתי כספי, המפיק המוזיקלי, ודודו אלהרר, המפיק, החליטו להפוך אותו להורה סוערת. "זה יום אבל בשבילי", הודיעה שמר אחרי ששמעה את ההקלטה. היא גם התקשרה לדליה גוטמן ואמרה שהיא "מזועזעת", לא פחות, ממה שעשו לשיר שלה. גוטמן העריכה באוזניה שהשיר יצליח מאוד בגרסה הזו - מה שאכן קרה - אבל שמר לא שינתה את דעתה.
23. היא הייתה לקוחה קבועה של בית הקפה "מרילין מונרו"
במרכז המסחרי הסמוך לביתה שבנווה אביבים פעל בעבר בית קפה, שבו נהגה שמר לשבת לעיתים קרובות. המלצרים הכירו אותה היטב והיו מביאים לשולחנה בלי שתבקש את ארוחת הבוקר האהובה עליה: לחם שחור קלוי עם גבינת שמנת, סלמון, צלפים וכוס תה. בבית הקפה הזה התכנס פרלמנט החברות של שמר, שבו השתתפו רבקה מיכאלי, דניאלה שמי, עשי ויינשטיין, אלונה פרנקל וחיה יוסף.
מיכאלי, חברה קרובה במיוחד, סיפרה שהוויכוחים הקולניים שניהלה עם שמר בנושאים פוליטיים היו כאין וכאפס לעומת הדיונים סביב איכות המנות והמשקאות במקום. פרנקל אמרה, "כשהיא הייתה כועסת, היא ידעה להגיד דברים קשים. היא ידעה לחדד את החיצים ולצחצח את החרבות עד כדי כך שהיית צריכה לבדוק טוב-טוב אם הראש שלך כבר כרות או עדיין עומד על הכתפיים. היא לא הייתה נשמה טובה, מה שנקרא. באמת לא."
24. היא אהבה את השיר "בגלל הרוח"
כשהייתה שמר על ערש דווי באיכילוב, שרה לה תמר גלעדי את שירה של לאה שבת שתמיד ריגש אותה. בני המשפחה גם התקשרו לשבת וביקשו ממנה לבצע את השיר בטלפון ליקירתם. שבת עשתה את זה וכמעט נשנקה.
25. היא כתבה שיר אחד שהלך לאיבוד
שמר זכתה שכל שיריה יפורסמו בחייה, למעט אחד. בתחילת שנות ה-70 הזמינה לביתה את ירדנה ארזי, שהייתה לקראת שחרורה מלהקת הנח"ל, ולימדה אותה מנגינה שכתבה לשיר "רחל" מאת רחל המשוררת ("הן דמה בדמי זורם/ הן קולה בי רן"). כעבור זמן קצר הצטרפה ארזי לשלישיית שוקולד מנטה מסטיק; השיר לא התאים לה, והוא נשכח עם השנים. לאחרונה מצאה ארזי בביתה גיליון תווים עם אקורדים לגיטרה שהותאמו ללחן של שמר – לא ברור על ידי מי. ארזי עצמה זוכרת רק את שתי השורות הראשונות של הלחן, כך שאי-אפשר לשחזר אותו. במשפחת שמר מקווים שבעתיד יימצאו אנשים אחרים שנתקלו בשיר הזה – השיר האבוד של נעמי שמר.
הכתבה מתבססת על הביוגרפיה של שמר, "על הדבש ועל העוקץ" מאת מוטי זעירא, וכן על ראיונות עם שמר וזיכרונות של בני משפחה, חברים ומעריצים
