"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ” (דברים ח', ז'-ח').
זהו מניין המינים שעל פי המקורות נשתבחה בהם ארץ ישראל, ושמתארים את החקלאות הענפה והפורייה השלטת בה. הרשימה המפוארת נועדה לצייר עבור בני ישראל את טיב המקום שאליו מוליך אותם השם. ואכן, לאורך השנים המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים וקושרת להם כתרים, וההלכה קובעת שאת מצוות הביכורים הנהוגה בחג השבועות יש לקיים אך ורק בפירות שבעת המינים.
גם מי שאמונים על בריאותנו סומכים את ידיהם על שבעת מיניה של הארץ ועל שפע הוויטמינים והמינרלים שהם מכילים, שמסייעים לגוף ולנפש. ולכן ביקשנו מאלמוג גולד, נטורופתית בכירה ומחברת הספר "תזונה לנשים שיכולות לכתוב ספר על תזונה – המדריך לאכילה מותאמת אישית" לעשות עבורנו סדר בטנא של שבועות ולסמן את האיכויות והסגולות הבריאותיות שיש בכל אחד מהמינים.
אז קחו את הזמן והתעמקו בסופר־פודז שהאדמה המקומית מעניקה לנו בשפע ולמדו איך לצרוך אותם נכון.
שעורה
השעורה היא מזון־על במחיר שווה לכל נפש עם סגולות בריאותיות רבות. אנחנו רגילים לצרוך אותה בעיקר בצורת גריסים. הגרסה הפופולרית היא גריסי הפנינה שניתן למצוא כמעט בכל סופרמרקט, בדרך כלל לצד הדגנים והקטניות. לדברי גולד, בזכות המרקם המעט "רירי" שנוצר אצלן בבישול, אכילת גריסי פנינה מסייעת בהקלה על בעיות עיכול כמו צרבות, יציאות קשות ואי־נוחות בבטן.
לצידם נמצא גם את הגריסים המלאים – כלומר השעורה בקליפתה, מה שמבטיח שפע סיבים בעלי סגולות בריאותיות גבוהות, אבל כאלה שפחות יתאימו למי שסובלת מבטן נפוחה, גזים או כאבי בטן, מסבירה גולד.
עוד אוצר שיש בגריסים הוא מינרל בשם כרום, שעוזר בוויסות רמות הסוכר בדם. לכן, מכל הדגנים הם המומלצים ביותר למי שיש לה סוכרת (אם כי במצבי רמות סוכר גבוהות, גם הגריסים צריכים להיאכל ליד חלבון או שומן, ובכמות מתאימה למצב).
על פי הרפואה המסורתית – מה שמכונה אנרגטיקה של המזון – הגריסים ידועים כמנדפי לחות וליחה מהגוף, מסייעים להתמודד עם מצבי צינון – ממזגנים למשל – עם עודף משקל, מצבים של פטרת וגינאלית או פטרת ציפורניים, סינוסיטיס, ואף לעזור לשפר מראה עור שומני ומבריק.
איך אוכלים?
את הגריסים אפשר לבשל כמו פסטה עד לריכוך, לסנן ולשלב בסלטים, או לבשל כמו אורז ולהקפיץ עם ירקות. בחורף אפשר לשלבם במרק פטריות או ירקות וכמובן בחמין.
חיטה
לעומת השעורה הנחבאת אל הכלים, חיטה היא הדגן הנפוץ ביותר בעולם המערבי: לחם, פיתות, דגני בוקר, עוגיות ומאפים, חטיפים, פסטה, בורגול, קוסקוס, פתיתים – כל אלה מבוססים על חיטה.
אבל תשכחו מהחיטה הזהובה שהתנופפה לה בשדה בשירים ובסרטים של ילדותנו. החיטה שאנחנו צורכים היום הושבחה למטרות מסחריות – על חשבון שיקולי בריאות. היא נוקשה יותר כדי שיהיה נוח יותר לקצור אותה בכמויות ענק. עובדה זו מקשה על הגוף שלנו לעכל את החיטה ומוצריה ועלולה אף לגרות את המערכת החיסונית ולגרור עייפות, בטן נפוחה, כאבי ראש וחוסר ריכוז, אלרגיות, כאבי מפרקים, בעיות בבלוטת התריס ועוד תופעות שעלולות להיות אפילו יותר כואבות ויוצאות דופן – מכוונת גולד זרקור אל תופעות שרבים מאיתנו חווים ולא מקשרים לאכילת חיטה.
אז מה עושים? "מאזנים ומגוונים את התפריט בעוד סוגי דגנים לצד החיטה ושמים לב להשפעה של המינון החדש על ההרגשה שלנו", היא אומרת.
על פי התזונה המסורתית: החיטה נחשבת לבעלת איכות מקררת שמייצרת לחות. היא יכולה לסייע לאיזון אצל אנשים עם חרדות או הפרעות קשב וריכוז שצריכים "להתקרקע", וזאת מעצם היותה מחוברת על פי הרפואה המסורתית לאלמנט האדמה.
ומה חושבים על החיטה ברפואה המערבית?
"גם פה יש סגולות הרגעה וקרקוע בגלל ויטמינים מסוג B שהיא עשירה בהם, אשר תומכים במערכת העצבים – ברוגע, בקשב, בריכוז ואף בשינה טובה", אומרת גולד.
איך אוכלים: הכי מומלץ להשתמש בחיטה כמה שיותר קרובה לצורתה הגולמית, כמו בורגול או גרגירי חיטה שלמים. גם הפריקה היא אופציה טעימה. "זוהי חיטה ירוקה שנקטפת לפני שהגיעה לבשלות ועוברת תהליך עישון. היא נפוצה במטבח הערבי ובעלת טעם וריח מיוחדים. יש בה פחות גלוטן מאשר בחיטה הקלאסית, הבשלה יותר", מסבירה גולד.
גפן
לגפן מקום מיוחד במסורת היהודית והיא כמובן חלק מרכזי משבעת המינים שלנו. ענבים משופעים בוויטמינים איי, קיי וסי
(C, A ,K) ובמינרלים כמו אשלגן ומגנזיום, ולכן הם בעלי סגולות בריאותיות רבות. כמו כן, פרי הגפן מכיל גם חומר בשם קוורציטין שעוזר לגוף להתמודד עם מצבי אלרגיה.
ומה להעדיף? ענבים אדומים או ירוקים? גולד: "לענבים האדומים יתרונות בריאותיים גדולים יותר בזכות נוגדי החמצון שנמצאים בהם, מעכבים תהליכי דלקת בגוף וכן מאטים את הזדקנות תאי העור, המוח והאיברים הפנימיים. לצד זאת צריך לזכור שהעינב הוא פרי עתיר סוכר, ולכן כדאי למנן את צריכתו. דרך נהדרת היא לשלבו במתינות בסלט ירוק בשילוב אגוזים או גרעינים כדי להאט את עליית רמות הסוכר ועדיין ליהנות מהיתרונות של נוגדי החמצון".
טיפ קיץ: להקפיא ענבים ולאכול ישר מהפריזר כשמתחשק משהו קר ומתוק. זה עדיף על כל שלגון מתועש ועתיר סוכר וצבעי מאכל.
אפשר ליהנות גם מיתרונות עלי הגפן עצמם: אלה מעולים עבור מי שסובלים מאנמיה ומערכים נמוכים של ברזל ופריטין, מאחר שהם מכילים כלורופיל שדומה בהרכבו הכימי למבנה ההמוגלובין בגופנו – ללמדנו שאוכל של סבתות בהכרח מתכתב עם הצרכים הבריאותיים שלנו. צריכת עלי גפן מסייעת גם לאיחוי מהיר יותר של פצעים ולפינוי פסולת ורעלנים מהגוף, מציינת גולד.
מגולגלים באורז או מאודים? איך הכי כדאי לאכול את עלי הגפן?
"הכלורופיל נספג הכי טוב בחימום או עם שמן. השמן המומלץ ביותר הוא כמובן שמן הזית".
תאנה
אוהבים תאנים? נהדר! כמו לענבים הסגולים, גם התאנה מכילה פיגמנט סגול שניחן בהרבה נוגדי חמצון. היא גם עשירה בוויטמין סי ובסידן שמחזק את העצם, השיניים והציפורניים, מספקת לגוף חלבון בשם מוצין, שעוזר במצבי עצירות, וגם הרבה אשלגן ומגנזיום שיעזור לנו בתקופה הזאת קצת לשחרר ולהרפות.
יש הבדל בין אכילת תאנה טרייה למיובשת?
"בפרי הטרי יש יותר נוזלים, ותמיד כדאי להעדיף את הטרי והעונתי", אומרת גולד, "הפרי היבש יותר מרוכז בסוכרים ומומלץ לאכול אותו עם כמה שקדים או אגוזים כדי לשמור על רמות סוכר מאוזנות".
רימון
הרימון מכיל את נוגדי החמצון החזקים ביותר בטבע, ואכילה של גרגיריו האדומים מבטיחה האטה של הזדקנות תאי הגוף, הפנים והמוח – כן, הוא מסייע גם במניעת בעיות זיכרון. אכילת רימון מגינה על כלי הדם מתהליכי דלקת וטרשת עורקים. מחקרים מצאו שנוגדי החמצון שברימון מסייעים גם להאטת שגשוג תאי סרטן. ואם כל זה לא מספיק, הרימון גם עשיר בסיבים תזונתיים שתורמים לשובע ולבריאות של חיידקי המעי, מבטיחה גולד.
מיץ או גרגירים?
"תמיד כדאי לאכול את הפרי. הלעיסה עדיפה על השתייה. הסיבים שנמצאים בפרי מאטים את התפרקות הסוכר ותחושת השובע ארוכה יותר. מה גם שמיץ סחוט מאבד מהר את הוויטמינים שבפרי".
זית
הוא אחד המאכלים החשובים בתזונה הים־תיכונית, שהיא התזונה הנחקרת ביותר בעולם בשל סגולותיה הבריאותיות. "מוצרי עץ הזית – הזיתים, שמן הזית ואפילו עלי הזית – מלאים בכל טוב של ויטמינים ומינרלים ומהווים מקור מעולה לשומן טוב שתורם לבריאות המוח ולאיזון הורמונלי. צריכת הזית ומוצריו מסייעת בהשגת תחושת שובע, שכן הם מונעים את הפרשת הורמון הרעב שנקרא גרלין. יש בהם חומצה אולאית שתומכת בבריאות הלב, הם משפרים את זרימת הדם, מעולים לבעיות עיכול (יש עצירות? התחילו את היום בשתיית מים פושרים עם כפית שמן זית) ואפילו מכילים נחושת, מינרל שהגוף שלנו זקוק לו בכמות קטנה", אומרת גולד.
טיפ חשוב: קנו רק שמן זית מכבישה קרה, בעל חמיצות של עד 0.8%, ואחסנו אותו רק בתוך ארון, כי במגע ממושך עם אור - השמן עלול להתחמצן ולאבד את סגולותיו.
הזכרת גם את עלי הזית.
"נכון. אל תפספסו אותם. חצי כף עלי זית טריים או מיובשים בכוס מים רותחים בכל בוקר או ערב יכולים ממש לעשות מהפך ברמות הכולסטרול, תפקודי הכבד והסוכר בדם. הם עוזרים גם במצב של כבד שומני. בשילוב עם תזונה תומכת, הם יכולים לייצר מהפך בריאותי של ממש".
דבש תמרים
הדבש בשבעת המינים עשוי מתמרים, מה שאנחנו נוהגים לכנות סילאן. ראשית, כאשר קונים סילאן, יש לבדוק שלא מוסיפים לו סוכר. אבל אם אתם רוצים להישאר בצד הבריא יותר של הסקאלה, התעלמו הפעם מהמלצת המקורות והעדיפו את התמר עצמו על פני דבש התמרים.
למה בעצם?
"תמיד עדיף לצרוך את הפרי ולא את המיצוי שלו. הפרי תמיד מלא ביותר נוזלים ובסיבים שעוזרים לבריאות פלורת המעי. בתמר יש ריכוז של אשלגן, ברזל ואבץ ברמה שגבוהה פי שלושה עד חמישה בהשוואה לפירות אחרים כמו תפוח, תפוז או בננה. אבל שימו לב, התמר יתאים פחות למי שיש להם רמות סוכר גבוליות או גבוהות בדם", אומרת גולד.
לסיכום, גולד ממליצה בכל פה לשלב את כל טוב האדמה המקומי בצלחת שלכם. "זוהי הבריאות האמיתית – לצרוך אוכל נאמן למקור, כזה שאנחנו מזהים את הקשר שלו לטבע, שמגיע בצורתו המקורית ולא בצורה מעובדת או באריזה מרשרשת. אוכל בלי חומרי צבע וטעם ובלי מערכת שיווק משומנת מאחוריו. כזה שסבתא שלכם הייתה מחייכת כשהייתה רואה אתכם אוכלים אותו".
† עוד על מזונות טובים, הערכים התזונתיים שלהם ולמי הם מתאימים ובריאים מבחינה אנרגטית בספר "תזונה לנשים שיכולות לכתוב ספר על תזונה - המדריך לאכילה מותאמת אישית" שכתבה אלמוג גולד. ניתן לקנות את הספר באתר
