כשג'ורג'ה מלוני נבחרה לפני שנתיים לראשות ממשלת איטליה, באירופה ובארה"ב הביטו בזעזוע ובדאגה רבה על המתרחש בארץ המגף. מלוני, מנהיגת מפלגת "האחים של איטליה" בעלת השורשים הניאו-פשיסטיים, ניצחה בגדול והרכיבה את הממשלה הימנית ביותר באיטליה מאז ימי מוסוליני במלחמת העולם השנייה.
שנתיים אחרי, החשש ממלוני הפך להערכה גדולה - והיא זוכה לכבוד רב בזירה הבינלאומית, בעודה ממשיכה ליישם את הרעיונות הימניים קיצוניים שלה באיטליה.
מלוני מיצבה את עצמה כאחת מהמנהיגות המשפיעות והחשובות באירופה, וככל הנראה היא עומדת להיות אחת המנצחות הגדולות בבחירות לפרלמנט האירופי שיצאו מחר לדרכן. אחרי שבמשך שנים היא תקפה את האיחוד האירופי, ובמוסדותיו חשבו שהיא עלולה להתגלות כסיוט הגדול ביותר שלהם, בפועל ההיפך קרה. מלוני התנהלה באופן ממלכתי והציגה קו פרו-אירופי ומערבי מובהק, ובעיקר היא הביעה תמיכה חד-משמעית באוקראינה ובמדיניות המערב לטובת קייב ונגד מוסקבה, זאת בניגוד למפלגות ימין קיצוניות אחרות ביבשת, שלרוב מזוהות עם רוסיה ופוטין.
גם עמדותיה הנחרצות לטובת ישראל הרגיעו את הזירה האירופית, וגם בבית הלבן הבינו שמלוני היא בת-ברית לכל דבר. עד כדי כך שהיא הפכה למנהיגה המבוקשת ביותר ליצירת בריתות. ההבנה שבבחירות לפרלמנט האירופי - שיפתחו מחר ויימשכו עד 9 ביוני - מפלגות הימין והימין הקיצוני צפויות לזכות בקולות רבים, גורמת למנהיגים רבים לנסות ולרתום את כוחה של מלוני ליצירת בריתות חזקות בימין. מרין לה פן, מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת, מחזרת אחריה, וכך גם אורסולה פון דר ליין הגרמנייה, נשיאת הנציבות האירופית ומנהיגת המרכז-ימין שרואה במלוני שותפה.
מלוני היא בין הבודדות שפועלות לעצירת ההגירה הבלתי חוקית לתוך גבולות האיחוד, והיא חתמה עם מדינות כמצרים, תוניסיה ואלבניה על הסכמים שאמורים לממן הקמת מחנות קליטה במדינות אלה, בתמורה לעצירת זרם המהגרים דרך הים לאיטליה ולשאר מדינות אירופה.
אלא שבעוד בזירה הבינלאומית מלוני זוכה להערכה על הקו המתון והרציני שהיא מציגה, באיטליה הסיפור אחר לגמרי. מאז שנכנסה לתפקידה, היא מקדמת מדיניות מאוד קיצונית שהובילה לשינויים דרסטיים ולפגיעה חמורה בזכויות להט"ב, בחופש העיתונות, במאבק בהגירה הבלתי חוקית ועוד.
"מלחמות התרבות" שהיא מנהלת באיטליה מדירה שינה אצל רבים מאזרחי ארץ המגף. מלוני מינתה פוליטיקאים נאמנים ובעלי דעות קיצוניות לתפקידי מפתח, ודרכם היא מנהלת מדיניות שהובילה לפגיעה בעיתונאים ביקורתיים בתאגיד התקשורת הלאומי.
מלוני הצליחה גם להעביר חוק האסור רישום הורים חד-מיניים לא ביולוגיים, לפגוע בזכות להפלות, לקדם מדיניות נגד תיאוריות מגדר ולקדם חקיקה שתאסור על פונדקאות במדינה. בנוסף, היא תמכה בפיטורי מנהלים מהאגף השמאלי וקידמה מינויים של נאמנים פוליטית לתפקידי מנהלי מוזיאונים לאומיים ומוסדות רשמיים אחרים באיטליה.
מעניין יהיה לראות כיצד שליטתה של מלוני באיטליה תעצב את מדיניותה ביבשת - האם היא תיקח את אירופה לקיצוניות ימנית כמו בארצה, או שהיא דווקא תנצל את כוחה כדי להתנתק מהעבר הבעייתי והרעיונות הפשיסטיים ותפעל לקדם מדיניות אירופית ימנית ממלכתית ומתונה יותר.
