מאז פרוץ המלחמה התגייסו יותר מ-15 אלף ירושלמים למילואים, כולל אופק יהושוע (24), הייטקיסט ומפקד ביחידת עוקץ, שסבו יהודה בן חיון היה אחד הלוחמים שפרצו את חומות העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. השניים מספרים על הקשר המיוחד ביניהם ועל כך שיש דברים שרק לוחמים יוכלו להבין זה על זה.
אופק מספר: "אנחנו ירושלמים מאז ומתמיד. סבא גדל בעין כרם וגם אמא גדלה כאן. היום אני גר במרחק של שני רחובות ממנו, בשכונת פסגת זאב. כילד סיפרו לנו הרבה סיפורים על סבא, וגם הוא היה מושיב אותנו ומספר. סבא שלי היה בנח"ל המוצנח והוא מאוד התרגש שגם אני הייתי ביחידה שחלק מהיכולות שלה זה צניחה. הוא מאוד התעניין ותמך בהכשרה שלי".
אופק היה בעבודה בחו"ל כשפרצה המלחמה וחזר ארצה בשביל המילואים. "מבחינתי, זה משהו מובן מאליו, כמו שסבא שלי התייצב למילואים ולחם את המלחמות. סבא שלי סיפר שהוא היה חשמלאי והיה לו עסק מתפקד, וכשהוא נכנס למלחמה במשך כמה חודשים הוא לא ניהל את העסק שלו. זה מאוד מתחבר לי לתחושה שהמון בעלי עסקים מרגישים עכשיו, אבל הוא סיפר את זה בנימה אופטימית ואמר שאפשר לצאת מכל דבר אם רוצים. הוא דיבר איתי על תרגילים ופעילויות שהיו לו, ומסתבר שהרבה לא השתנה והחוויות דומות. כאשר לוחם מדבר עם לוחם אפשר להזדהות איתו ולדבר על פרטים מדויקים".
יהודה (83) עלה ממרוקו ב-1948 כשהיה בן שבע. "גרנו באוהלים ובצריפים בתנאים קשים, אבל בהמשך הגענו לעין כרם, שהיה כפר נטוש". כשמלאו לו 18 התגייס לנח"ל, וכשהיה בן 26 פרצה מלחמת ששת הימים. "נכנסו לעיר העתיקה דרך משכנות שאננים, עברנו דרך מנהרה, עלינו להר ציון ונכנסנו איפה שקבר דוד. הפגיזו אותנו וירו תוך כדי. היה פחד. לא הבנו בשלב הזה שאנחנו חלק מההיסטוריה. הגענו לכותל יחד עם הצנחנים, ועד היום מתווכחים מי הגיע ראשון".
אתה חושב שהשפעת על אופק להיות מי שהוא היום?
"כן, השפעתי גם על שאר הנכדים, חלקם קצינים. זה חלק מהמדינה שלנו וההווי של המזרחים – צריכים להמשיך להתגייס ולשמור על המדינה".
ראש העירייה ירושלים, משה ליאון: "ב-7.10 ירושלמים רבים עזבו את בתיהם ללא היסוס ויצאו למשימת ההגנה על הבית שנמשכת כבר חודשים רבים. ירושלים בירת ישראל היא ביתם של משרתי ומשרתות מילואים רבים. אנו הירושלמים מוקירים ומודים לכם ולבני משפחותיכם על מסירותכם. מגיניה של ירושלים הם היהלום שבכתרה של העיר, ואנו גאים בכם ומצדיעים לכם".
