בצילום: אוולין (אווי, 32), אנה (89).
הדירה? 3 חדרים בבניין שעובר שיפוץ תמ"א ונוספו ממ"ד ומרפסת. אנה גרה כאן כבר יותר מ-30 שנה.
תמ"א? סבתא אנה: "כבר כמה שנים שהכל פיגומים ובלגן. מאז המלחמה אין פועלים ואנחנו תקועים. השאירו אותנו עם מרפסת חצי בנויה והייתי צריכה לקנות דלת ולשים לבד כדי שלא יהיה פרוץ". אווי: "היא רואה יוטיוב כל היום. היא בקושי מדברת עברית ומספרת לכולם שזה בגלל שאחרי שהיא עלתה לארץ היא לא יצאה לעבוד ונשארה לשמור עליי ועל אחי". אנה: "אני מאוד אוהבת פוליטיקה. כל היום באינטרנט וקוראת מה קורה".
ילדות? אווי: "ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת שנתיים וגדלנו עם סבתא. לפני 8 חודשים, אחרי שנפרדתי מהחבר, עברתי לגור עם סבתא באשדוד. התכנון שלי זה להתחיל דוקטורט בפרימטולוגיה באנגליה וזו הזדמנות לגור איתה קצת לפני, כי אני נוסעת הרבה".
פרימטולוגיה? אווי: "זה חקר הפרימטים שהם קופי האדם, קופים, למורים ועוד. אני מחוברת לתחום של שימור טבע ואני לומדת אותם כדי להציל אותם מסכנת הכחדה. מעל 70% בסכנה והאוכלוסיות שלהם מידלדלות. את התזה בתואר השני עשיתי על האינטראקציה בין שבט השיפיבו ביערות האמזונס בפרו ובין הקופים. שיפי זה קוף בשפה שלהם ולקופים יש תפקיד משמעותי בתרבות הזו. הילידים צדים את הקופים למאכל אבל משתמשים בהם גם כחיות מחמד וכל תפיסת העולם שלהם מושפעת מהקופים. הם מאמינים שכל החיות ביער היו פעם בני אדם והקופים זה גלגול לרעה של בן אדם. סוג של ענישה. זה מצחיק – אנחנו מאמינים שבני האדם צמחו מהקופים, אצלם זה בדיוק להפך. יש להם המון מיתולוגיות וסיפורים על הקופים והם מאמינים גם שהקופים לימדו את בני האדם את יחסי המין ולימדו אותם להתרבות. גרתי איתם 3 חודשים".
איפה גרת? אווי: "עם משפחה בג'ונגל. 9 שעות שיט מהעיר הכי קרובה. חלק מהם מתקשרים קצת בספרדית, אבל למדתי גם קצת שיפיבו ואפילו קיבלתי את השם בירג'זי בשפה שלהם. המשמעות זה משהו בוהק, שזה הגיוני כי אני בסך הכל לבנה. הגעתי אליהם דרך עמותה שעובדת באזור אבל לא ידעתי אם יקבלו אותי. התשובה הייתה 'שתגיע ואז נראה'. ובאמת עשו אסיפה של השבט ובהתחלה פיקפקו בזה שאני סטודנטית כי יש להם ניסיון רע עם כל מיני מערביים שמגיעים מחברות שמנסות לגנוב להם את הידע ומנצלות אותם. בסוף הם הסכימו ולאט-לאט נבנה האמון".
עם מי התחברת שם? אווי: "היה שם את רודולפו, אחד המבוגרים בשבט, בן 65 שלמד תקופה בעיר אז היה הכי קל להתחבר אליו. דרכו למדתי את הדברים הכי מעניינים עליהם, והוא הכיר את כל האמונות והמיתולוגיה וזה היה מרתק לדבר איתו. היום הם כבר לא צדים עם חץ וקשת אלא עם רובה ציד וזה משפיע על אוכלוסיית הקופים. זה כואב אבל כמי שבאה מבחוץ כדי ללמוד את החיים שלהם אתה לא יכול להגיד להם אל תצודו".
מה הם אוכלים? אווי: "הרבה דגים וחיות שהם צדים ביער, אבל הם גם מתחילים יותר לגדל חיות כמו תרנגולים שמסתובבים שם. הם מגדלים יוקה, שזה מעין שורש מאכל, וקקאו שהם מוכרים. הם מאוד עניים והרבה פעמים אין להם ברירה והם הולכים לעבוד בחברות שכורתות עצים".
היה קשה? אווי: "בהתחלה היה קשה מאוד. בשבוע הראשון עקצו אותי בכמויות והייתי כמו עם פריחה ורק התגרדתי בכל מקום. הם גם נעקצים אבל זה לא מציק להם ולא מגרד להם. מבחינת האוכל נאלצתי לשבור את הטבעונות ולאכול מה שהיה. אין מקרר אז על הכל שמים המון מלח כדי שלא יבואו נמלים וכדי שזה ישתמר. אכלתי הרבה דגים, ארמדילו, תנין, וסוג של חזיר בר גדול. אי-אפשר להיות שם בררנים. אין הרבה תבלינים או מצרכים וזה בעיקר מתובל במלח. ויש הרבה פחמימות - יוקה ופלאטנו שזה סוג של בננה שמבשלים. יש גם אלכוהול שהם מתסיסים עם רוק. זה נקרא מסאטו. לועסים יוקה ויורקים לקערה והרוק הופך את זה לאלכוהול. הציעו לי ומתוך כבוד אליהם שתיתי והקאתי את הנשמה. כל הכפר צחק עליי".
ניסו להתחיל איתך? אווי: "ניסו אבל גם התביישו ממני. לא היה שום דבר עם אף אחד".
ממה את מתפרנסת? אווי: "אני אמנית ועושה הרצאות בנושא שימור סביבה ומלמדת בבתי ספר עם עמותה שיש לה תוכנית חינוכית בנושא. זה פרנסה אבל גם שליחות".
אמנית? אווי: "אני מגדירה את עצמי כאמנית סביבתית. אני יוצרת עכשיו ציורים של קופים שחיים באמזונס על גזעי עץ ומשלבת בהם צורות בהשראת האמנות המסורתית של השיפיבו כדי לתת ביטוי לתרבות, ליער ולקופים. בעוד שלושה שבועות אני פותחת תערוכה בגלובל ארט גלרי במרכז בעלי המלאכה בתל-אביב שבה אציג את העבודות האלה".
מצבך הכלכלי? אווי: "לא משהו. זה לא תחום שיש בו הרבה כסף ואני גם כל הזמן מתנדבת ומנקה חופים, עובדים בעיקר עם עמותות".
מה הבילוי שלך? אווי: "צ׳יפס וקטשופ".
