ועדת חקירה לחקר 7 באוקטובר היא מיותרת לגמרי, בוודאי כזאת שבראשה שופט בדימוס, בסגנון ועדות אגרנט, כהן, לנדוי, שמגר ווינוגרד. את ההיבטים הצבאיים הטקטיים והתפעוליים גורמי המקצוע צריכים ללמוד, את ממלאי התפקידים אכן יש להחליף, אולם ועדת חקירה לא תקדם במאומה את הפעולות האלה, אולי רק תעכב אותן. המסקנות החשובות יותר, המדיניות וההיסטוריות - חלקן מובנות מאליהן ויתרתן יעובדו במשך עשרות שנים בידי הציבור הרחב וחוקרים מעמיקים ממגוון דיסציפלינות והנחות מוצא מנוגדות.
בין המסקנות שהמציאות הצמיחה מעצמה, ללא צורך בחקירה מיוחדת, מתבלטת המסקנה השוללת את רעיון ההכלה שלוות הנפש של ישויות טרוריסטיות שכנות ופעילות, שרוב תושביהן קוראים להשמדת מדינת ישראל. בעשורים האחרונים אחזה ברעיון הזה כמעט כל הצמרת המדינית והביטחונית שלנו, ובנימין נתניהו בראשה: אנשי קואליציה ואופוזיציה, שרי ביטחון, רמטכ"לים לדורותיהם, גופי המודיעין וההערכה הלאומית. למען ההגינות עם מנהיגינו, יש להודות שגם רובנו, האזרחים המצביעים בבחירות, קיבלנו במשתמע את תפיסת העולם הזאת: אולי האויבים רודפי שלום בסתר ליבם ורק הנהגה גרועה או מעצמות רחוקות מבלבלות את דעתם, אולי הם יתעייפו ויתרככו, ומכל מקום לפי שעה ניתן לנהל את הסיכונים במתינות, להדוף תקיפות ולדחות את הקץ. הדעות גובשו בכנות, בתום לב ובהסכמה רחבה, אך הן היו שגויות.
מי שמוכן להניח לעובדות חדשות לשנות את דעתו, לפחות כשהן טופחות בכוח בפרצופו, נאלץ להכיר בכך שמוסדות ההנהגה המדינית והצבאית צריכים שינוי פרדיגמטי, וכי האנשים המתאימים לבצע אותו לא נמצאו בצמרת המוסדות בשעת גילוי התקלה או לפניה. גנרלים בדימוס ופוליטיקאים ותיקים הם מקור הבעיה, לא הפתרון. ועדת חקירה לא תקדם את ההבנה הזאת, שכבר עתה היא שכיחה למדי, ובוודאי לא את יישומה הקשה והמסובך.
ואם יש מישהו שבוודאי לא כשיר להנהגת משימה החקר הזאת - אלו שופטים. שופטים הם מומחים בפרשנות טקסטים נורמטיביים והם "אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם", אך הכשרתם רחוקה מלאפשר להם לרדת לעומקן של שאלות טכנולוגיות או אסטרטגיות. אינני יודע מי מהם מכיר את אוצר המילים הרלוונטי או את כללי היסוד של ניהול סיכונים. כמו רבנים המשיאים עצות בענייני רפואה, עסקים או דיפלומטיה, הם מחפים על הבורות באופן חלקי בעזרת ניסיון חיים ואינטליגנציה טבעית, מתוך מאמץ לרדת לסוף דעתם של מומחים שנבחרו באופן אקראי או על ידי בעלי עניין. לפעמים הם יודעים מהו תחום המומחיות הנדרש רק על סמך שמועה רחוקה או מקרה קודם שמזכיר להם את זה שבפניהם. אין להם יכולת להשתפר בביצועיהם על סמך התנסויות קודמות, משום שהם עובדים תחת הנחה שכל החלטה שלהם היא נכונה רק משום שהם נתנו אותה.
אילו היה מדובר אך ורק בבירור שאלת האחריות האישית על פי חוק - ניחא. אך כשמדובר בהסקת מסקנות מערכתיות, כלומר, בפתרון בעיה ניהולית, טכנולוגית ואסטרטגית מורכבת, הפקדת המשימה בידיהם דומה להטלת מטלה מדעית, רפואית או הנדסית על כל זקן חכם וישר אחר, בנימוק ש"הוא בטח יידע לבחור מומחים טובים".
פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
הכשרתם של שופטים רחוקה מלאפשר להם לרדת לעומקן של שאלות טכנולוגיות או אסטרטגיות. אינני יודע מי מהם מכיר את כללי היסוד של ניהול סיכונים
