"היה ממש מרגש, כיף שיש לי הזדמנות לחגוג יחד עם החברות לכיתה", אמרה השבוע אוריה גולימה בת ה-12 משדרות, אחרי חגיגות בת-המצווה המשותפת לה ול-32 תלמידות בית הספר המדעי-תורני אמי"ת. "קשה אמנם לחגוג בלי אבא שלי, אבל הרגשתי שגם הוא נמצא כאן איתי. אני לא שוכחת מה שהיה, אבל משתדלת להסתכל קדימה ולחיות את החיים – בדיוק כמו שהוא היה רוצה".
בערב שמחת תורה, כשחזרו יחד מבית הכנסת, תיכננו אוריה ואביה, רנ"ג שמואל גולימה, המשמש כשוטר קהילתי, את מסיבת בת-המצווה שלה, "מה שתרצי – אעשה לך", הבטיח לה. למחרת התעוררה המשפחה בשש וחצי בבוקר לקולות האזעקה. "שמואל עלה מיד על מדים והבטיח שתכף יחזור", מספרת האם סימה. "כשהגיע לתחנה, המחבלים כבר התמקמו על הגגות מסביב וירו לעברו. הוא ניסה להימלט ולהציל אחרים, עד שנפגע.
"ניסיתי להתקשר, שלחתי הודעות והוא לא ענה. במוצאי שבת, בשתיים וחצי בלילה, הייתה דפיקה בדלת, ואמרו שהוא נפצע כנראה, אבל אי-אפשר לגשת לתחנה כי עדיין מתנהל שם קרב. 12 ימים לקח לזהות את הגופה שלו, עד שהודיעו לנו שזה סופי והוא נרצח".
מאז פונו סימה ושלושת ילדיה מהעיר והתוכניות לחגיגות בת-המצווה של אוריה נדחקו הצידה. "אוריה הייתה באבל ולא רצתה לחגוג", אומרת האם. "רק לפני שבועיים הצליחה מנהלת בית הספר דינה חורי לשכנע אותה להשתתף באירוע הקבוצתי".
המנהלת דינה חורי החליטה להמשיך במסורת חגיגת בת-המצווה המשותפת, והפעם באולם ממוגן בעיר הסמוכה נתיבות. "חגיגת בת-המצווה הייתה אירוע שהעצים וגיבש את הבנות, הן הניחו לרגע את הקושי והאתגר ונתנו לאירוע לרומם אותן ולתת להן כוח. חשוב לציין כי עיריית שדרות היא שותפה בלתי נפרדת מהעשייה החינוכית שלנו".
