המילה הכי פופולרית בסיקור ההתבטאות המרהיבה של שרת התחבורה ("הממשלה עשתה השנה דברים מדהימים") הייתה כמובן "ניתוק". בזה אחר זה עלו אנשים חכמים ומלומדים כדי לנסות להסביר כיצד קורה שנבחרת ציבור מגיעה למצב שבו היא אינה מכירה את המציאות שבה חי הציבור, עד כדי התבזות בראיון רדיו. לא מיותר להזכיר שמירי רגב עדיין מתמודדת עם נזקי תחקיר "המקור", שעשוי בסבירות לא מבוטלת להביא אותה לחקירה פלילית, אירוע כמעט בלתי נתפס לאור הסירוס המתקדם של מערכות האכיפה.
הכל נאמר: שהבריחה של ראש הממשלה מכל היתקלות עם ביקורת מחלחלת הלאה, שהשרים והשרות מעדיפים לשהות ב"מציאות חלופית", שהסביבה האינטרסנטית והלקקנית שלהם מטפחת את הבועה וכו'. דווקא משום שהכל נכון, יש להצביע על טעות מהותית, שנוטה להתפספס בין צהלות הפאנלים נוכח החומרים המשובחים והקליפים שמחברים בין השרה רגב לשר יצחק גולדקנופף ("לא סגרו את מטולה") ולח"כ משה גפני ("הורידו את דירוג האשראי?") וגם לשר בצלאל סמוטריץ' ("הטבח לא קשור אליי"): אין שום קשר ל"ניתוק". מנחם בגין ז"ל עומד על הבופור ושואל "היו להם מכונות ירייה?" – זה ניתוק: התחושה שהדובר איבד את היכולת להבחין במה שאחרים רואים בבירור, וגם את האופן שבו הוא עצמו משתקף.
לעומת זאת, כשרגב מתפארת בחדרי המלון שנשכרו עבור המפונים והמפונות "במימון הממשלה", היא לא "מנותקת" מהמציאות: היא תוקפת אותה. זה גם מה שעמד בבסיס ההתכתבויות המטורללות של רגב עם הצוות המלבב שמקיף אותה: הרעיון הוא לא להתעלם מסיטואציות עם פוטנציאל מביך, אלא לטלטל אותן כמו היו מחבלים ב"חקירת צורך" של השב"כ (השמאלני, לפי אחד המקורבים). את הכל אפשר לסובב, לסחרר, לעוות, לגמד ולנפח: ממילא מה שחשוב זה לא מה אומרים אלא מי מקשיב, ובעיקר למה נוח לו להאמין.
לכן גם אין-ספור האייטמים אתמול, שבהם תושבים ותושבות מהצפון הביעו זעם על ה"ניתוק" של רגב והמגישים והמגישות הגיבו ב-50 גוונים של אמפתיה, מחמיצים את הסיפור: רגב יודעת בדיוק כמוהם שהשהות הבלתי נגמרת במלונות היא סיוט שמפרק מבוגרים, ילדים, משפחות וקהילות, וגם שהממשלה לא עשתה טובה לאיש. זה פשוט לא מחייב אותה בשום צורה, כי המתקפה על המציאות משותפת לאקוסיסטם שלם ומשומן (פוליטי, תקשורתי, דיגיטלי), שחרת על דגלו לעולם לא להשלים עם הנוף שרואים מהחלון.
וזה עובד לא רע בכלל בשמונת החודשים האחרונים, שהחלו במחדל לאומי חסר תקדים ונמשכים עם הרייטינג המצוין של "האח הגדול" ו"רוקדים עם כוכבים". למעשה, לפי הסקרים, המתקפה על המציאות נושאת פירות יותר מרשימים מהמלחמה בעזה. להגדיר זאת כ"ניתוק" זה הניתוק האמיתי.
בקטנה
זה לא שקודם בר רפאלי גילתה עניין כלשהו בסאבטקסט, אבל הפרסומת שבה היא צועדת בחזייה נגד כיוון התנועה של נשים לבושות יותר ממנה (ואף נתקלת במכוון באחת מהן ב"מחווה" לקליפ של Bitter Sweet Symphony שנשמע ברקע) מלמדת שתמיד אפשר לצאת עוד יותר יהירה ומרוכזת בעצמך ממה שנתפסת עד כה. למעשה, נדמה שאין הבדל בין הפרסומת לעונה החדשה של "הרפאליס" ב-HOT: תחכום, עומק ובעיקר מודעות עצמית תצטרכו לחפש במקום אחר.
