התקרית הקשה אתמול אחר הצהריים בחורפיש הוכיחה עד כמה חיזבאללה ואיראן הפכו את הגליל בשמונה החודשים האחרונים לא רק לחבל ארץ שננטש מתושביו, אלא גם למעבדת מחקר ופיתוח של אמצעי לחימה, במטרה להיערך הרבה יותר טוב, מדויק וקטלני, לקראת עימות נרחב עם ישראל.
באירוע אתמול שוגרו באופן מתואם שני כטב"מי נפץ קטנים יחסית, אך מדויקים שחדרו וחגו עד לכפר הדרוזי שנמצא באזור הררי מבלי שזוהו על ידי מערכות הגילוי של צה"ל. אזעקה אפוא לא נשמעה ומבחינת הצבא מדובר בתרחיש הכי גרוע – לא רק שחימושים מדויקים מהאוויר מצליחים לחדור לשטח ישראל מבלי שהם מיורטים, אלא גם לא ניתנת על כך התרעה למצוא מחסה.
זו לא הפעם הראשונה שבה כטב"מי או רחפני נפץ של חיזבאללה חודרים לשטח הישראלי בטיסה איטית ובגובה נמוך כך שקשה לאתר אותם. אבל הפעם התקרית התרחשה חודשים ארוכים אחרי שגם צה"ל השתפר טכנולוגית במענה ההתרעתי וגם בסוגיית היירוט.
המטרה אמש נבחרה בקפידה ובדיוק רב בתוך היישוב. כטב"ם אחד התפוצץ והשני נותר באוויר, מתוך הבנה שבזירה יצטברו עוד עשרות גורמי ביטחון והצלה. לוחמי צה"ל מונחים במצבים כאלו לשמור על ערנות ולנסות להאזין תמיד לזמזומי הרחפנים או הכטב"מים.
בצה"ל נערכים לתרחישים קיצוניים יותר שכנראה יגיעו בעימות נרחב עם לבנון. כמו למשל, שימוש בכטב"מים כאלו כנחילים לעבר מטרות אסטרטגיות בצפון הארץ ובמרכזה: בבסיסי צבא חשובים, מיפקדות, מתקני אנרגיה וחשמל וכדומה. צה"ל חילק אלפי מיגוניות ללוחמיו ברחבי הגליל בחודשים האחרונים, אבל לא תמיד יש לחיילים מספיק זמן לברוח או להסתתר.
המחקר והפיתוח של ציר חיזבאללה-איראן מפתיע גם את הצד הישראלי, עד כדי כך שטילי הנ"ט המדויקים וארוכי הטווח מסוג ילמאס (חיקוי לטיל גיל של רפאל שנמצא שלל במלחמת לבנון השנייה) זכו כבר לגרסת דור שלישי בחודש האחרון. לכל זה מצטרף מערך מומחים ומהנדסים מהתעשייה הצבאית האיראנית ב"בק אופיס" שמתחקר כל שיגור, נפילה, החטאה או פגיעה, על בסיס יומי, ולא רק מחמש את צבא הטרור בעוד ועוד חימושים.
