שגריר ישראל לאו"ם גלעד ארדן הודיע לראש הממשלה שיעזוב את התפקיד והוא עתיד לשוב ארצה. על פניו, לא ידיעה מרעישה במיוחד. ארדן היה דמות אפורה במערכה קשה מול דעת העולם העוינת, וממילא בשנים האחרונות לתפקיד נבחרים פוליטיקאים שלראש הממשלה אין סידור נוח עבורם. מאז הימים המפוארים של אבא אבן, חיים הרצוג או אפילו נתניהו עצמו – קשה לזכור דמות שהותירה חותם באו"ם. אבל לפעמים הדמויות הללו יכולות להפציע ממקומות מפתיעים. למשל: מה היה קורה אם המינוי הבא יהיה מקרב משפחות החטופים.
למשל רייצ'ל גולדברג-פולין, אמו של הירש. הירש נחטף ממיגונית במסיבה ברעים כשידו קטועה. אמו התגייסה מיד למאבק הבינלאומי לשחרור בנה. רייצ'ל, שעלתה ארצה מארצות-הברית, היא לא אדם פומבי. היא לקחה על עצמה את המשימה הזו כי לא הייתה ברירה. אבל דווקא מתוך הדחק התגלתה לעולם כולו אישה יוצאת דופן בכוחותיה, בקולה הצלול והמוסרי, ביכולתה לדבר מתוך הזהות היהודית דרך הערכים האוניברסליים לכל לב שומע.
דבריה הידהדו מול מאות אלפים בעצרות תמיכה, באו"ם, במפגשים עם נשיא ארה"ב ועם האפיפיור. הראיונות שלה בתקשורת הפכו לוויראליים, תמיד נטולת איפור או תכשיטים ועל דש בגדה מדבקה שמונה את הימים שבנה בשבי. אפילו המגזין היוקרתי "טיים" בחר בה כאחת מ-100 האנשים המשפיעים בעולם.
מקולה של רייצ'ל אי-אפשר להתעלם. גולדברג-פולין התעקשה לקחת את האסון הפרטי ולצאת ממנו למשימה הומניסטית ולאומית מהמעלה הראשונה: להכיר ברע ולמגר אותו, לחזק את החסד ואת החמלה ולהעצים אותם. כל משפט שלה, כל רעיון או דבר תורה, הם רגע צלול של הומניות. באופן בוטח ובהיר היא מצליחה להראות את הדרך יותר מכל המנהיגים שסובבים אותנו. ואולי היא, דווקא עכשיו, האישה המתאימה במקום המתאים.
ישראל היא מרחב קשוח לנשים. בכל פורום כמעט כל מקבלי ההחלטות, באופן מוחלט, הם גברים. המצב החמיר עוד יותר בממשלה הנוכחית. בשנים האחרונות רבות מהנשים פורצות הדרך שקולן הפך לקול ציבורי משמעותי הן אמהות שהתמודדו עם אסון לאומי שהפך לפרטי. כזו היא מרים פרץ, כזו היא רחלי פרנקל, כזו היא איריס חיים. כאילו שנגזר על נשים לשלם את מס הצער הלאומי בשביל שנזכה להכיר אותן כמנהיגות. תחשבו כמה היינו מרוויחים אם היו לנו במרחב הציבורי את מרים, רחלי, איריס ורייצ'ל עוד בצעירותן, בלי שהן תשלמנה את המחירים הכבדים של שכול ושבי. במדינה עם הנהגה כל כך גברית ומצ'ואיסטית, זו הדרך הכמעט יחידה לגלות כאלו יהלומים.
דווקא עכשיו רייצ'ל גולדברג-פולין היא המינוי הראוי למשימה הקשה באו"ם. משם היא תקדם גם את שחרור החטופים, אבל בתקווה בקרוב מאוד היא תתאחד עם בנה בבריאות ושמחה, ותוכל לייצג את קולנו בעוד שלל משימות לאומיות. על אישה כזו אי-אפשר לוותר.
