"זה קרה בערך לפני חצי שנה", דריה בת ה-16 נזכרת ולוקחת נשימה עמוקה, "חברה התקשרה לספר לי שילד מהכיתה בא להראות לה תמונה מזויפת, שבה רואים אותי עירומה. אני זוכרת שלא ידעתי איך להגיב. זה היה בערך 11 וחצי בלילה. התקשרתי לחברה הכי טובה שלי ואמרתי לה, 'זה לא בסדר, נכון?' והיא אמרה לי, 'וואי, לא. זה ממש לא בסדר'. התלבטתי אם להעיר את אמא שלי או לחכות לבוקר".
בהמשך התברר כי תמונות של דריה (כל שמות הנפגעות בכתבה בדויים לבקשתן), תושבת הצפון, ושל שתיים מחברותיה עברו טיפול של בינה מלאכותית על ידי שלושה בנים מהשכבה שלהן, אחד מהם היה אפילו חבר קרוב של דריה, והתמונות המזויפות החלו לעבור בין תלמידים בשכבה. "כבר למחרת בבוקר אני ושתי החברות שלי החלטנו שקודם כל נשתף את המורות, וזה פשוט התגלגל משם. כשהגעתי הביתה בצהריים, סיפרתי לאמא שלי, שלקחה את זה מאוד קשה. את התמונות עצמן לא רציתי לראות, עד היום לא ראיתי, אבל אני מאמינה שזאת תמונה מהאינסטגרם שלי שעברה עיבוד".
מתי הבנת מה קרה כאן?
"בהתחלה הייתי אדישה לזה ולא ידעתי מה להרגיש. קיבלתי את הכאפה כשהבנתי שאלה תמונות שיישארו תמיד באותו בוט בטלגרם, שדרכו הבנים יצרו את הגרסה העירומה. זה משהו שתמיד יכול להסתובב איפשהו. וגם הייתי פגועה מזה שחבר טוב שלי הוא בין הבחורים שעשו את זה, ושהוא לא הבין שזה דבר שיכול להרוס לי את החיים. אנחנו גרים במקום ממש קטן והיה קשה לי להתמודד עם זה. החברות שלנו נגמרה, וגם הקשר עם חברים שנשארו סביבו. העניין הזה פשוט פירק לי את כל המעגל החברתי. אחרי שהתלוננו, ילדים התחילו לומר שאנחנו מגזימות. אבל מבחינתנו זאת הייתה הטרדה מינית לכל דבר. לקחו תמונה שלי, של הפנים ושל הגוף, שאני לבושה בה כמובן הכי רגיל, ועשו בה דברים בלי שידעתי. התחושה היא שהפשיטו אותי כנגד רצוני, רק בתמונה. ידעתי שזאת לא אני שם, אלא רק תמונה שלי, אבל זאת עדיין מחשבה מחרידה. למה דווקא אני, מכל הבנות? ולמה החבר הכי טוב הזה בחר אותי? ולמה נענשתי ככה בלי שעשיתי כלום וחברויות נפגעו לי?"
רוית, אמא של דריה, ממשיכה: "אני זוכרת שאמרת לי, 'אני מרגישה שלקחו משהו שהוא שלי, ועשו איתו משהו שאני לא רוצה שיעשו'. דריה קראה לזה 'אונס דיגיטלי', ואני כל הזמן אמרתי לה, 'זאת לא את, זאת התמונה שלך. זאת לא את שעברת את זה'".
זוכרת את הרגע שגילית על כל זה?
"אמא של אחת הבנות התקשרה אליי ואמרה לי, 'שמעת מה עשו לבנות?' כשאמרתי שלא היא אמרה לי, 'אולי עדיף שהבת שלך תספר לך'. אני לא יודעת להסביר לך מה הרגשתי באותם רגעים בגוף. התקשרתי מהר לבת שלי והיא אמרה לי, 'אמא, תקשיבי, כבר דיברנו אפילו עם המנהלת'".
ומה המנהלת עשתה?
"היא הרימה אליי טלפון וסיפרה שכבר דיברה עם מוקד 105 (המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת - ט.ג) וגם עם ההורים של הבנים האלה, שזה בטיפול ושהיא ממליצה שאגש למשטרה. הבנים טוענים שהם עשו את זה סתם, פשוט סתם, כדי לראות איך הן נראות עירומות. הם עשו את זה באפליקציה שאת התמונה הראשונה בה עושים בחינם וכל תמונה נוספת מצריכה תשלום עם פרטי אשראי, אז כל אחד מהם לקח תמונה של הבנות - זה לקח את התמונה של הידידה הזאת וההוא לקח תמונה של הידידה ההיא - כל אחד קיבל תמונה והם העבירו את זה אחד לשני, אבל בלי שיצטרכו להכניס פרטים שלהם באפליקציה. הם פשוט לא מבינים שהטלפון הוא כמו כלי נשק בכיס".
× × ×
בארצות-הברית התופעה הזאת כבר קיבלה שם: התעללות מינית מבוססת תמונה, Image-based sexual abuse. כבר לא ניתן להתכחש לכך שהבינה המלאכותית, זו שבשנתיים האחרונות נכנסה לכל בית כעוזרת אישית - יצרה צורה חדשה של התעללות מינית, שמגיעה כבר לכל בית ספר. קשה להתחקות על ההיקפים של האירועים האלה, אבל ב-2021 לבדה, עוד לפני שהושקו הכלים הפופולריים ChatGPT ו-Midjourney, מחקר שנערך בבריטניה, ניו-זילנד ואוסטרליה ופורסם באתר Vox, מצא ש-14 אחוזים מהנשאלים בגילים 16-64 נתקלו בזיוף של תמונות שלהם על ידי בינה מלאכותית.
באופן טבעי, גם סלבס לא חסינים בפני התופעה. טיילור סוויפט, אחת המוזיקאיות המצליחות בכל הזמנים, פגשה גם היא את הצד האפל של הבינה המלאכותית בתחילת השנה, כשתמונות מזויפות שלה בעירום הסתובבו ברשת אקס-טוויטר. אחת מהן אפילו נצפתה 47 מיליון פעמים עד שהוסרה. בזירה המקומית, כוכבות הריאליטי מירן בוזגלו ודיאן שוורץ התמודדו גם הן עם תמונות מזויפות שלהן שהופצו ברשת. בוזגלו אף שיתפה את העוקבים שלה באינסטגרם ברגע שבו נאלצה לספר לילדיה שהם עשוים לפגוש בתמונות של אמא ללא בגדים.
אבל הקורבנות המיידיים והמרכזיים של התופעה המטרידה והמכוערת הזו הם בני נוער. "אנחנו מעבירים הדרכות וסדנאות בבתי ספר לילדים עצמם, ובחברות ויישובים להורים שלהם", מספר רן בראון, מייסד מכון "מתבגרים", שמעביר הרצאות וסדנאות בנושא נוער בעולם המדיה והטכנולוגיה. "אין היום בית ספר שאני נכנס אליו שאין בו אירוע של דיפ-פייק בתחום הפורנו, פורנו-AI, כמו שאני קורא לזה. כבר שנים יש את האופציה לקחת תמונה של בן אדם ו'להפשיט' אותו. שנים שאפליקציות כאלו היו זמינות וטרנדיות, ואז נמחקו בגלל באזז שלילי. מה שהשתנה בשנה האחרונה, עם ההתקדמות המאוד מהירה של הבינה המלאכותית, הן הנגישות והאיכות של האפשרויות שקיימות היום. פעם היית יכול לעלות מהר מאוד על זה שזה לא אמיתי. אבל היום באפליקציות כמו טלגרם - שהן אנונימיות ומוצפנות ולא במקרה משמשות לסחר בסמים ופורנוגרפיה - נוצרו בוטים פשוטים לשימוש שאפשר להעלות בהם תמונות רגילות ולקבל אותן כשהמצולמים נראים בעירום באופן ריאליסטי לחלוטין. ואז לך תוכיח שאין לך אחות ושזה לא אתה".
ובני נוער רואים את זה כדחקה. מי שמזדעזע אלו בעיקר ההורים.
"בדיוק, אבל משובות נעורים תמיד היו. מאז ומתמיד נערים עושים שטויות שגם פוגעות באחרים. זה עניין של גיל, חוסר יכולת לחזות את העתיד, חוסר יכולת להבין את ההשלכות. הם עדיין לא סיימו את ההתפתחות מבחינת חמלה ואמפתיה. אבל בעידן הרשתות זה מכפיל ומשלש את עצמו בגלל הכלים שזמינים להם".
ואין תמיד מחשבה לעומק על ההשלכות.
"אפשר לחלק את התופעה לשניים. יש ילדים שלוקחים תמונות של חברות וחברים שלהם, מכניסים אותן לבוט הזה מבלי להתכוון להרע למישהו, אבל אז גם שולחים לחברים וזה מקבל תפוצה נוראית. אבל יש גם בני נוער שקצת יותר מבינים. הם פותחים פרופילים מזויפים ומעלים לשם תמונות של בנות שהם מכירים, שולחים לבנות האלה, מאיימים להפיץ והופכים את כל הסיפור הזה לאקט פוגעני ומסוכן של סחיטה. ברגע שתמונה כזאת נוצרה - היא שם. אף אחד, לא המשטרה ולא חוקרים פרטיים, לא יוכל לערוב לך שהם הורידו את זה מכל מקום שאליו זה הגיע. השלב הבא שיגיע לכאן בקרוב, ובארה"ב זה כבר קורה - אלו סרטוני עירום מזויפים, לא רק תמונות".
גם יעל שרר, מנכ"לית "הלובי למלחמה באלימות מינית", מדגישה את ההשלכות הכמעט בלתי הפיכות. "קודם כל צריך להסתכל על זה כעל הפצת פורנוגרפיה. גם אם הקטינה לא הצטלמה מיוזמתה והאימג' נוצר במחשב, וגם אם היא כן הצטלמה מיוזמתה. התפיסה הזאת, כאילו הפצת פורנוגרפיית קטינים היא עבירה של מבוגרים, מסתמנת כלא-נכונה - כי יש אחריות פלילית בישראל מגיל 12, ונער בן 16 שיושב ומזייף תמונות של הבנות בכיתה עירומות או מבצעות אקט מיני ומפיץ את זה לשכבה שלו - עובר עבירה. הנער הזה בכיתה י"א שמפיץ תמונות של בנות בשכבה לא מבין שהוא מבחינתו אולי עשה איזה 'גאג' לחברים, אבל עכשיו אימג' של הנערה הזאת, עירומה כביכול, יופץ בקבוצות בטלגרם לנצח. גם כשהיא תרצה לעשות את הדוקטורט שלה, עדיין ניתן יהיה למצוא תמונות שלה בצעירותה בעירום. לבני נוער קשה מאוד לתפוס את זה".
מה זה אומר, שהתמונות יסתובבו ברשת לנצח?
"לפני שבועיים דיברתי עם האינטרפול, בדיוק בנושא הזה. אותו יהלי מאיזה תיכון מקיף ט' שמזייף תמונה של מישהי בשכבה וחושב שזה צחוקים - התמונה יכולה להגיע אפילו לידיים של פדופילים מגרמניה, והופכת מהר מאוד להיות בעיה של האינטרפול. תוך דקות מרגע ההפצה זה הופך להיות אירוע בינלאומי. למשטרת ישראל אין שום דרך לשלוט בזה ולהוריד את התמונות, כי לוקח בדיוק 20 דקות עד שחוות שרתים בצ'ילה או בברבדוס היא זאת שמחזיקה את התמונה הזאת, של הילדה ממקיף ט’. חלק מהמדינות האלה מתפרנסות מחוות שרתים, והרגולציה הבינלאומית היא קשה. זה נזק עצום לשנים קדימה".
× × ×
המקרה של ל' מהקריות ממחיש היטב כמה מהר תמונה שעלתה לרשת מקבלת חיים משל עצמה. "אני עדיין יכולה להיכנס לחרדה בכל פעם שאני חושבת על זה. בעיקר כשמשום מקום עולים לי פתאום איזה 30 עוקבים בסנאפצ'ט, או כשגברים זרים פתאום פונים אליי ואני מבינה שהם נחשפו לתמונות שלי", היא אומרת.
"זה קרה בערך בפברואר. מישהו שלח לי בסנאפצ'ט שתי תמונות מזויפות שלי בעירום, וכתב לי שמפיצים את זה. אני לא יודעת מי זה היה - אולי מישהו שאני מכירה שהשתמש בחשבון פיקטיבי ואולי מישהו זר לחלוטין. גם אי-אפשר לדעת אם הוא זייף את זה בעצמו או ששלחו לו. שאלתי אותו ישר מאיפה התמונות, והסברתי לו שזה בכלל לא אמיתי. אני זוכרת שהייתי בבית של דודה שלי ונכנסתי להלם, לא ידעתי איך להתמודד עם זה. נכנסתי לסוג של התקף חרדה. ביקשתי להבין פרטים, והוא לא ענה באופן ברור על אף אחת מהשאלות. באיזשהו שלב הוא גם חסם אותי, וזה גרם לי לחשוב שזה מישהו שאני מכירה".
גלעד האן, חוקר סייבר פרטי, מסביר איך זה קורה הלכה למעשה: "יש המון אפשרויות למי שרוצה 'להפשיט' תמונות בעזרת בינה מלאכותית ולהפיץ אותן. יש אתרים, יש בוטים, יש קישור שמקבלים לאפליקציה, ויש קבוצות טלגרם שבהן מפרסמים תמונה ומבקשים ממי שמפעיל את הערוץ לעשות 'הפשטה'. יש אתרים שמעלים אליהם את התמונה, ובלחיצת כפתור אפשר לעשות איתה מה שרוצים".
ואין מה לעשות נגד אתרים כאלו?
"אי-אפשר לסגור את האתרים האלה כי השרתים שלהם נמצאים במקום שאליו לישראל אין גישה. לצערי, גם הכלים החינמיים האלה עושים עבודה בצורה מושלמת, ולא צריך להיות מומחה גדול כדי לזייף בצורה משכנעת מאוד. כשאתה שולח תמונה כזאת לערוץ טלגרם או לבוט, אתה לא יודע מי האדם שעושה את זה עבורך. כדי לגלות צריך לעשות חקירה כמו שצריך, לעומק, עם פעולות סייבר, שדרכן אפשר לאתר מי מעלה את הקישורים, מי עושה את הפעולות ומי הפונה שביקש".
אילו כלים יש למשטרה לבצע חקירה כזאת?
"במשטרת ישראל עושים את זה מעט מאוד. אבל באמצעות פורנזיקס, זיהוי פלילי דיגיטלי של מכשירים סלולריים ומחשבים שנלקחו - אפשר למצוא ראיות לכך שבן אדם זייף תמונות והפיץ. המשטרה יכולה לעשות את זה בעצמה, וגם מעבדה פרטית כמו שלנו יכולה. אם אין את הנייד או המחשב עצמו זה כבר יותר קשה, אבל אפשר באמצעות חקירה ותוכנות להיכנס לאתר ולהגיע גם לאלה שמזייפים את התמונות לפי בקשה".
מה קורה כשהם מוחקים את הבוטים או את החשבונות?
"אם אין עקבות דיגיטליים קשה להוכיח, אבל יש המון מודיעין על הנושא הזה - ואפשר כבר עכשיו להיכנס לקבוצה כזאת, לראות בזמן אמת את כל הבקשות וככה להגיע למי שעומד מאחוריהן. אבל מאחר שאין מיצוי של המודיעין הזה, אין כל כך טיפול בנושא מצד רשויות האכיפה, לצערי.
"דיברתי השבוע עם בת 22 שהפיצו תמונות עירום שלה והצלחנו להסיר את הקובץ מקבוצה ספציפית. להגיד לך שהסרנו לחלוטין ושאף אחד לא יכול למצוא אותו? לא בטוח. לכל תמונה יש את ‘טביעת האצבע’ שלה וחתימה דיגיטלית, ואפשר לסרוק את הרשת, לאתר איפה היא נמצאת ולהגיש בקשת מחיקה. במקרה של אתרים רשמיים כמו Pornhub או XVIDEOS, הם מסירים את התכנים כשהם מקבלים בקשה. כמובן שהזמן הוא קריטי כאן וחשוב כמה שיותר מהר לפנות לעזרה, לפני שהתמונה תופסת תאוצה ולפני שהקוד הדיגיטלי שלה משתנה, במקרה שמישהו עושה עליה מניפולציה נוספת".
× × ×
לא חסרות בימים אלה אזהרות מפני מציאות שבה הבינה המלאכותית תתהפך עלינו ותצא מכלל שליטה, אבל עוד לפני שזה יקרה - שחקנים אנושיים כמו המשטרה, בתי הספר וההורים יכולים לשנות את התמונה, או לכל הפחות למזער נזקים.
גם במקרה של ליה, רק בת 14, מי שהפיץ את התמונות שלה היו ילדים שלומדים איתה בכיתה. "גיליתי שנעשתה תמונה שלי עירומה בבינה מלאכותית רק חצי שנה אחרי שזה קרה", היא מספרת, "אחד הילדים בכיתה שלי שעשה את זה סיפר לידיד שלי, והוא סיפר לי סתם ככה, באמצע יום לימודים בבית הספר. כשחזרתי הביתה וסיפרתי את זה לאמא שלי היא הייתה בהלם. בגלל שזה קרה חצי שנה קודם לכן לא הייתי בטוחה אם כדאי לעורר את כל הנושא הזה שוב או להשאיר את זה כמו שזה. אבל יום אחר כך הילד שיצר את התמונה סיפר על זה בכל השכבה, בקטע של 'שמעתם מה קרה לליה?' גם בשלב הזה לא ידעתי אם כדאי לערב את המורים, לא רציתי לעורר דרמה".
הצלחת להבין איפה הופצה התמונה?
"הבנתי שאותו הילד עשה את זה באפליקציה בעצמו, לי ולחברה שלו, ואז הסתבר שהם שלחו את התמונות לעמוד אינסטגרם שמפרסם סיפורי רכילות בעיר שלנו. בעמוד הזה זה עלה כסטורי, עד שהוסר. זה הרגיש נוראי, לא הלכתי לבית הספר באותו יום. הרגשתי שראו משהו מאוד אישי שלי, למרות שזאת לא תמונה אמיתית. פשוט נכנסו לי למרחב האישי. אני באה לבית הספר רק כדי ללמוד וללכת הביתה, כי לא בא לי להסתכל על אף אחד שם בעיניים. אני לא תמימה, אני לא נראית כמו ילדה בכיתה ח', אז הבנתי למה הם עשו את זה עליי, אבל זה עדיין לא דבר שאפשר להצדיק או להבין".
איך טיפלו בזה בבית הספר?
"חברות שלי בסוף סיפרו את זה למורה שלי, שראתה שמשהו קורה בכיתה שלנו. היא הוציאה אותי החוצה ושאלה אותי מה קרה והתחלתי לבכות. סיפרתי את זה גם לרכזת שכבה ובית הספר התעסק בזה יום שלם. הילדים האלה נשלחו להשעיה והתנצלו בחצי צחוק. המליצו לנו להגיש תלונה במשטרה, מילאנו תלונה באינסטגרם ולא התחדש עם זה משהו מאז אפריל. בחודש שאחר כך היה לי קשה לצאת מהבית כמו שאני מתלבשת תמיד, הרגשתי שאני צריכה להתכסות. לקח לי זמן לחזור לביטחון שהיה לי לפני כן".
בבית הספר של דריה הטיפול היה לקוי מיסודו. "הם דאגו כל הזמן להזכיר שהדבר הזה לא קרה בשטח בית הספר, שאין להם שליטה על זה ושהם יטפלו בזה בדרך חינוכית", היא אומרת, "אבל מה שקרה זה שהמשכנו לראות את הילדים שעשו את זה יום-יום, גם בטיול השנתי ובפורים. בטיול לאחת הבנות היה קשה לראות אותם, אז רכזת השכבה שלנו אמרה לה 'שבי באוהל'. אבל זה צריך להיות הפוך. הם היו צריכים להרגיש מושפלים על מה שהם עשו, לא אנחנו. הרגשנו שבית הספר ‘דיפדף את זה’, וככה גם ילדים דיפדפו את זה. עשו שיחה של כמה דקות בכיתה על מה שקרה וזה לא תרם לכלום. למרות שעברה חצי שנה ובשכבה כבר לא מדברים על זה, קשה לי לראות את הילדים שהיו מעורבים".
רוית: "כשהתקשרתי לפיקוח לשאול למה מסתפקים בענישה הזו ולמה נתנו להם לצאת לטיול השנתי - המפקח הסביר לי שכיוון שמדובר באירוע פלילי בית הספר לא יכול להעניש.
"בהמשך התגלה שזה קרה בבית הספר שלנו לעוד נערות ואפילו לאמא של אחד הילדים. מתברר שילדים בשכבה של הבן שלה עשו את זה על תמונה שלה. שתי בנות מכיתה ח' ניגשו לדריה חודש אחר כך ואמרו לה שעשו להן את זה גם. בית הספר טוען שהוא ערך שיעור חינוך בנושא, אבל אני הייתי צריכה להתעקש שיוציאו על זה מכתב ולא ינסו להשתיק את זה. הם היו צריכים להיכנס כיתה-כיתה ולספר שיושבים ביניהם שלושה תלמידים שבעקבות הדבר הזה שהם עשו נפתח נגדם תיק פלילי, שיידעו שיש השלכות למעשים".
רן בראון לא מצפה ליותר מדי מבתי הספר, אבל מחזק את הצורך בהחמרת ענישה. "אנחנו שמים על בתי הספר יותר מדי משקל. אי-אפשר לשאול על כל רעה חולה, במיוחד בעולם הטכנולוגיה, 'נו, איפה בית הספר?' אנחנו הרי יודעים שזאת גם ככה מערכת בקריסה, והם לא מצליחים להדביק את הקצב של הכלים הטכנולוגיים שיוצאים ואת רמות הבריונות שהם מאפשרים. אז בתי הספר חסרי אונים, אבל יש גבול שבו החינוך מסתיים וצריך להתחיל החוק.
"אנחנו מעבירים מיליוני סדנאות על בריונות ברשת, שיימינג מיני וכללים איך להתנהג. אני אחד מאלה שמעבירים את הסדנאות האלה - ועדיין אנחנו רואים עלייה ברמות הבריונות ובתחכום שלה. אז משהו פה לא עובד כנראה. צריך גם לומר שחינוך ישפיע על 80 אחוז מהילדים ותמיד יישארו עשרה-20 אחוזים שלא משנה כמה תסביר להם - הם יעשו את מה שאסור. במקרה שלהם החוק צריך להתעורר. בארץ אנחנו חלשים באכיפה של החקיקה ובהתאמת החקיקה לעולם הטכנולוגי שאנחנו חיים בו".
ובכל זאת, ברמה המיידית, מה בית הספר צריך לעשות? להשעות את הילד, ומה אז?
"בסוף זאת הטרדה מינית לכל דבר, למרות שהתלמידים לא מבינים את זה. צריך לדבר על ההשלכות ועל מה אומרות העבירות האלה - כי יש כאן גם זיוף של תמונה וגם הפצה של תוכן פורנוגרפי. השעיה היא לא אפקטיבית, משעים את הילד ליום-יומיים ומה אז? אני מעודד הורים שפונים אליי בעניין הזה להגיש תלונה במשטרה, כי אנחנו צריכים להעביר מסר שיש אכיפה ויש משמעויות חוקיות לאירועים האלה. קשה ככל שתהיה החוויה של החקירה והגשת התלונה לנפגעות ולנפגעים, זאת גם חוויה מחזקת כי 'הנה אני לא חסרת אונים מול האירוע הזה ויש לי מה לעשות נגדו'. החוקרים יודעים לעשות הצגת תכלית למי שנחקר - ההורים צריכים לבוא איתם, החברים בכיתה שומעים - וזה מרתיע מספיק. צריך גם להגיש כתבי אישום, כדי שלחקיקה יהיו באמת שיניים, כי חוק שנאכף מאוד משפיע על ילדים ועל בני נוער. בארצות-הברית יש כבר מדינות עם חוק ספציפית לפורנו שנעשה בבינה מלאכותית".
האן: "יש היום חוזר מנכ"ל שאומר שבית הספר יהיה מעורב כאשר יש בריונות ואלימות נגד תלמידים, ואם יודעים מי החשוד, אפשר להשעות אותו מבית הספר. אבל אין לבתי הספר מה לעשות חוץ מפעילות חינוכית, כמו שיעור בנושא או פעילות הרתעתית - השעיה והרחקה. בסופו של דבר בית הספר יכול לומר, 'אנחנו נעשה מה שאפשר מבחינה פדגוגית, ואם ההורים רוצים אז שיתבעו פלילית ואזרחית'".
× × ×
בחזרה לארצות-הברית, שם הפך כבר הדיפ-פייק בקרב בני נוער למגפה. בוושינגטון, דקוטה-הדרומית ולואיזיאנה עברה חקיקה ייעודית בנושא יצירה ושיתוף של תוכן פורנוגרפי של קטינים על ידי בינה מלאכותית - העונש הוא עד חמש שנות מאסר. בישראל הענישה מתבססת על חוק הסרטונים, תיקון לחוק למניעת הטרדה מינית שאושר לפני עשור. אצבע מאשימה אחרת פונה אל הרגולציה על חנויות האפליקציות שמאפשרות לרכוש אפליקציות שזאת תכליתן. אבל צריך להודות ביושר שהכלים רק מתרבים ושיש מיליוני דרכים לעקוף איסורים כאלה. בינתיים, גורמים שעימם שוחחנו מצביעים על חוסר בכוח אדם ובמתודות סדורות לטפל בסוג הזה של אלימות מינית ופשיעת סייבר, מה שמותיר נפגעות מאוכזבות, תמונות שעדיין מסתובבות ברשת ובני נוער או בגירים שלא מוצה איתם הדין.
האן עצמו מכיר את מגבלות המשטרה היטב. "הייתי איש משטרה במשך 21 שנה ועדיין אני עובד בשיתוף פעולה עם גופים כמו מוקד 105 ונוספים. הם לא עובדים בעיניי בצורה נכונה, ואין מספיק כוח אדם ותקציבים, בטח מאז שפרצה המלחמה. התוצאה היא שאנשים נאלצים לפנות לחוקרי סייבר פרטיים כדי לקבל עזרה. כל חוקרי הסייבר, גם הפרטיים שאני עובד איתם, מגויסים לטובת מערכת הביטחון מאז 7 באוקטובר, וכמעט לא נותרו חוקרי סייבר שמתעסקים בתחום הפלילי, בבני נוער וילדים".
במשטרה יכולים לטעון גם שהבעיה היא ברשתות כמו הטלגרם.
"הכי קל לומר את זה ואז לסגור את התיק מחוסר ראיות. כי בפועל צריך להוציא צווים, להקצות זמן, לפעמים לערב אינטרפול. אבל ברגע שאין את הרצון לעשות או את כוח האדם - אז התיקים האלה נופלים. ואז מה שנותר זה החינוך, להסביר את ההשלכות, לעורר מוסריות ואמפתיה בנוער, להסתכל על המעשה הזה מעבר לחוק הפלילי. את זה אני מסביר לתלמידים".
דריה מסרה עדות במשטרה, והעדיפה שלא לראות את התמונות המפוברקות. "אני לא חושבת שזה יתרום לי במיוחד", היא מסבירה. היא ואמה מרגישות שהמקרה שלהן דווקא טופל באופן מספק על ידי המשטרה, אבל רק כי זהות הנערים המפיצים כבר הייתה ידועה. "אני ובעלי הלכנו כבר למחרת להגיש תלונה, והמשטרה טיפלה בזה באופן שאין לי תלונות כלפיו", אומרת רוית, "קראו לנו לחקירה שבוע אחר כך, והבנתי שהם החרימו את הטלפונים של הבנים האלה.
"במשטרה הגישו לפרקליטות את החומר, ואנחנו עדיין חושבים להגיש גם תלונה אזרחית. דריה בכלל לא רצתה להתלונן בהתחלה במשטרה, אבל אני עודדתי אותה מתוך מחשבה שאם בעתיד התמונות האלה יצוצו שוב, שיהיה לזה לפחות תיעוד של בנים שעשו פייק ולא יהיה סיכוי שמישהו יחשוב שזה אמיתי. הסברתי לה שהיא לא יודעת איפה זה עוד ירדוף אותה בעתיד. זה גם מה שבאמת מפחיד בסיפור".
ממשטרת ישראל נמסר: “יחידה 105 בלהב 433, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, פועלת בפן האכיפתי והן זה המניעתי נגד עבריינים העושים שימוש ב-AI ליצירת תכנים מיניים ופגיעה בקטינים ברשת. בחודשים האחרונים המשטרה פתחה בחקירה פלילית נגד מספר עבריינים - קטינים ובגירים, שעשו שימוש בטכנולוגיה זו לפגיעה באחרים. מדובר בעבירות חמורות הקבועות בחוק העונשין ובחוק למניעת הטרדה מינית. במוקד 105 משרתים חוקרי רשת מיומנים לצד אנשי מקצוע ממשרדי הביטחון הלאומי, החינוך, הרווחה והביטחון החברתי והבריאות, אשר פועלים לתת מענה מיטבי לכל פונה. ככל שנדרש, אנו מפנים לגורמי סיוע להמשך טיפול בקהילה. עקב התרחבות התופעה, מדור נוער במשטרה הנחה את יחידות השטח על אודות אופן הטיפול בסוגיה, ולאחרונה אף הסתיים קורס ראשון מסוגו של חקירת עבריינות נוער ברשת (ענב”ר) במכללה הלאומית לשוטרים, בו השתתפו קציני וחוקרי נוער מתוך הבנת המסוכנות הטמונה במרשתת ולמען הקניית כלים וידע לחוקרים העוסקים בטיפול בעבירות במרשתת”.
הכי חשוב: לדווח כמה שיותר מהר
מה בכל זאת ניתן לעשות כשמקרה כזה קורה? המומחים רן בראון וגלעד האן מדגישים קודם כל את הצורך לא לשמור בבטן - ולמהר לדווח.
בראון: “אנחנו כבר לא בשלב שאפשר להגיד לילדים, 'תשמרו על הפרופיל שלכם ברשתות החברתיות סגור', זה פשוט לא העולם שאנחנו חיים בו. פעם הזהרנו, 'אל תשלחו תמונות עירום שלכם', ועכשיו אנחנו יודעים שאפשר להפוך כל תמונה לתמונת עירום. וכמובן שאי־אפשר להגיד להם, אל תעלו תמונות בכלל. העצה שלי? עדיף לשמור על פרופילים במצב פרטי, לקחת בחשבון שברגע שהעלית תמונה היא כבר לא בשליטתך - ואם הופצה כתמונת ‘עירום’, לדווח כמה שיותר מהר".
האן: "צריך להיות זהירים באנשים שהילדים ובני הנוער שולחים להם דברים או מתכתבים איתם. ואם נפגעת - חשוב לפנות לגוף רשמי כמו המשטרה או לחוקר סייבר. חשוב מאוד לעולם לא לשלם כסף אם מנסים לסחוט אותך ולאיים בהפצת התמונות, כי אם משלמים - נסחטים בסכום עוד יותר גדול, וזה בכל מקרה יופץ ברשת. עדיף לפנות לעזרה ולנתק כל קשר מול החשודים. בחלק מהמקרים חוקר יכול לעזור להפיל את השרת של התמונות.
"וכמובן שהכל מתחיל בחינוך. צריך לומר לתלמידים: דמיינו שזה יכול לקרות לאחותכם, לאמא שלכם או לאחיכם הקטן"
Talgiladi17@gmail.com
