1. חלון ליל קיץ
בימים לפני ביאת המשיח, כתוב במשנה, "הגליל ייחרב, והגולן יישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו". ובכן הגליל חרב, הגולן די שומם, פליטי הגבול מסתובבים מעיר לעיר, אבל לפחות עד סגירת הגיליון - משיח לא בא. בהיעדרו הזמני, שריפות הענק בגליל ייזכרו, אולי, כאקורד הפתיחה של מלחמת לבנון השלישית.
5 צפייה בגלריה
מחנה הפליטים נוסייראת אחרי תקיפה של צה"ל. האמריקאים ישלימו עם מהלכים במרכז הרצועה
(צילום: אי-פי-איי, MOHAMMED SABER)
ערב המערכה בעזה, פונקציית המטרה של צה"ל הייתה מלחמה דו־חזיתית. באחת מתקפה, באחרת "הגנה התקפית". זו הסיבה לפער הצורם בין מה שאמרו עד השבוע הרמטכ"ל ואלופיו, ראש הממשלה ושריו, לבין מה ששומע הציבור. בעיני מערכת הביטחון היא מקיימת את מה שהתחייבה לו בחוזה - תוקפת בדרום ומגינה בצפון. מחסלים כל יום, משמידים תשתיות אסטרטגיות, מרחיקים את כוח רדואן. אבל הציבור רואה חוזה שהופר: חיזבאללה תוקף, יורה, שורף ומחריב, וישראל הגדולה מפנה אזרחים ומסתפקת בתגובות מדודות. למי אכפת כמה פוסטרים צהובים של חללים נסראללה מפרסם בשבוע?
הפער בין התכנון לביצוע הוא משך הזמן. המלחמה בעזה מתארכת. נשיא ארצות־הברית טען (ואז חזר בו) שנתניהו עושה זאת מסיבות פוליטיות, אבל האמת היא שביידן עושה זאת מסיבות ביידניות: הבית הלבן לחץ שוב ושוב לעצור את המלחמה בשל התמונות וכדי להפסיק להיפגע בסקרים, ובסכלותו ניסה לעשות זאת דרך בלימת המבצע ברפיח. במקום זאת, המבצע ברפיח נדחה בדיוק לזמן הקריטי של שיא מערכת הבחירות באמריקה.
מהרגע שצה"ל נכנס לרפיח, הפערים בין הצדדים מצטמצמים. ארה"ב תשלים עם פעולה במחנות המרכז, שכבר החלה, ואחריה תבוא אל קיצה המלחמה במובנה הצבאי הרחב. העולם יוטרד פחות מפשיטות תקופתיות, והצבא יוכל לשחרר מילואים.
מה התוכנית הישראלית לצפון? אין איסור צנזוריאלי להעלות מחשבות: לסיים את רפיח, להשיב אם יתאפשר חלק מהחטופים ואז ליזום הסלמה דרמטית בלבנון לפרק זמן מוגבל, גם מול כל מטרות חיזבאללה וגם מול מדינת לבנון, בתקווה שהעולם יתעורר לאכוף הפסקת אש בתנאים שיאפשרו את חזרת התושבים צפונה. חיזבאללה הוא כמו חבילת דוקים - אם תפסת אותם כשהם עוד מוחזקים ביד, השמדת מה שצריך בבת אחת. אם לא, הדוקים התפזרו וללקט אותם אחד־אחד כבר הרבה יותר קשה.
בינתיים, אחרי תקופה ארוכה של התאוששות איטית, הגיע השבוע הזה שבו נראה היה שהקואליציה התמרחה בתכשיר דוחה מצביעים בעל ריח עז: ממירי רגב ("מימנו המון מפונים במלונות... דברים מדהימים"), דרך בנימין נתניהו ("זה היה סיור ביטחוני ולכן ראש העיר לא הוזמן") וכמובן - המציאות העגומה עצמה בצפון.
ההימור עצום, חלון הזמנים לא ארוך: הקיץ כבר התחיל, החורף בלבנון מקדים להגיע ומקשה על הצבא לפעול. מיולי עד חודש אוקטובר, חודש ידוע סבל ומלחמות.
2. קואליציה בתוך אופוזיציה
יש מי שמוטרד מאוד מפרישתו של בני גנץ מממשלת נתניהו, מי שניסה למנוע את המהלך, שהזהיר והתריע ושיכנע: הבית הלבן.
בשבועות האחרונים השקיעו אנשי ביידן מאמצים מרובים בהותרת גנץ בממשלה עד להודעה חדשה. הנשיא קרוע בין רצונו בנפילת נתניהו לבין דאגתו מכך שקואליציית ה־64 תשבור עוד ימינה. לפי המצב, נראה שהקואליציה תשרוד גם אחריו. נאומו החריג של הנשיא בליל שבת עורר שאלה, למי הוא מכוון: להפעיל לחץ על נתניהו? על חמאס? ייתכן שהוא נועד גם להשפיע על שני הרמטכ"לים לשעבר.
ביידן לא היה לבד: חלק ממשפחות החטופים התחננו בפני בכירי המחנה הממלכתי שלא לנטוש את הממשלה ולהותיר אותן בלי אצבע בסכר ואוזן קשבת. אפשר לחלוק מהותית על גנץ, איזנקוט וטרופר, ועדיין להכיר בכך שיש להם משהו שאין לרגב, הנגבי ובן גביר: אינטליגנציה רגשית.
אפשר כבר לסכם, כלקחי שלושת השבועות מאז נשא גנץ את נאומו, שהצבת אולטימטום לעצמך היא לא רעיון מוצלח. הירידה בסקרים הואצה, וסביר, על פי הנתונים, שתואץ עוד. או מצד בוחרי הימין שיתקשו להמשיך לתמוך בו כשהוא באופוזיציה, או מצד בוחרי המרכז־שמאל שמבחינתם הוא כעת עוד סיעת אופוזיציה בגודל בינוני.
ההיסטוריה תזכור את כהונת גנץ בממשלה כמשפיעה יותר מכפי שהיא נראתה בשבועות האחרונים: כניסתו לקואליציה בימים מהשחורים בתולדות המדינה העניקה לציבור קרוע, מותש ומבוהל את התחושה של אחדות לאומית וסייעה להתמודד עם לחצים הולכים וגוברים מהעולם. גנץ ואיזנקוט מנעו, יחד עם נתניהו, מלחמה כוללת בצפון (ורק העתיד יקבע מי צדק). אפשר גם להניח שההתגמשות הישראלית הדרמטית בנושאי החטופים לא הייתה מתרחשת אלמלא היה קבינט מלחמה בהשתתפותם.
איתמר בן גביר הביא לעולם הפוליטי חידוש: אופוזיציה בתוך הקואליציה. יושבים בקבינט, ומותחים ביקורת כאילו מדובר בתנועה חוץ־פרלמנטרית. גנץ מתכוון להיות קואליציה בתוך האופוזיציה: להציע גיבוי פוליטי מלא לנתניהו לכל עסקה, בין אם זו עסקת חטופים או עסקה עם סעודיה. הליכתו תבלום את המסע של סמוטריץ' ובן גביר ללכת עם השלטון ולצעוק כאילו הם בלי. עכשיו זה עליהם.
3. הקש שישבור את גב הרב
כל עשור, כמו שעון, מוצאים את עצמם החרדים מחוץ לממשלה: ב־1993 עזבה ש"ס את ממשלת רבין. ב־2003 הושלכו ש"ס ואגודה מממשלת שרון. ב־2013 נדחקו מממשלת נתניהו־בנט־לפיד. בעשור הנוכחי זה כבר קרה, לכאורה, בממשלת השינוי. החידוש הוא שזה עשוי לקרות פעמיים בשנות ה־20. נתניהו שינן השבוע באוזני עיתונאים חרדים שהוא תקוותם האחרונה: הוא הציג תמונה מאיימת שלפיה אם יוקדמו הבחירות בגלל פרישת יהדות התורה, הנושא היחיד יהיה גיוס, וכל המפלגות יידרשו להביע עמדה נגד השתמטות. גם הליכוד לא יוכל להיות איתכם, הזהיר. תישארו רק עם הערבים. הוא לא מבטיח להם ניצחון מוחלט בחוק הגיוס, אבל מזהיר מתבוסה מוחלטת בבחירות.
שתי תפיסות יש אצל החרדים: אחת, נקרא לה שיטת גפני, היא שמאז הוקמה ממשלת הימין־מלא־מלא מצב החרדים רק הורע. עריהם הפכו מוקדי הפגנות של פעילי שמאל, המחאה נגד החקיקה המשפטית הפכה למחאה אנטי־חרדית, התקציבים הופסקו, צווי הגיוס בדרך. הרפורמה המשפטית נועדה להביא לעליון עוד סולברגים, אבל אלה השופטים הדתיים־לאומיים, הוא ויעל וילנר, שהשמיעו את הקול החריף ביותר בדיון בבג"ץ.
גפני, איש שמאל מדיני בהשקפתו, לא מת על שותפיו, בלשון המעטה. הוא לא אוהב את נתניהו ועוד פחות מזה את בן גביר וסמוטריץ'. טרם נשכח החיזור הגמלוני אחריו מצד יאיר לפיד בכהונה הקודמת, לרבות איחולי יום הולדת שמח. מילא הוא - חבר הכנסת יעקב אשר מחזיק בעמדה חריפה עוד יותר. מה יכול להיות יותר גרוע מהממשלה הזו, הוא סבור. מי יפריע לנו אם נשלים לגנץ את הגרוש ללירה?
השנייה היא שיטת גולדקנופף. לא קל בקואליציה, אכן, אבל עוד פחות קל באופוזיציה. הנה למשל, גם היום, אחרי הקיצוץ, תקציבי החרדים גבוהים יותר משהיו לפני שנתיים, בטרם המהפך. מלשכות השרים ויושבי ראש הוועדות אפשר גם לעשות וגם לצעוק. מבחוץ - רק לצעוק. כדאי לשים לב שהפערים משתקפים גם בנושאים המדיניים: גפני קורא לא להתגרות באומות, גולדקנופף מופיע בכנסי שיבה לגוש קטיף ונואם נגד מדינה פלסטינית. ההתלכדות בעד עסקת חטופים אינה פוליטית בעיניהם: החרדים תומכים בעסקאות כאלה באופן היסטורי, ואם אפשר לעזור לנתניהו בחינם בשעה קשה, אז למה לא.
לא הוא יחליט ולא הוא. כשתתחוור במלואה פסיקת בג"ץ, לרבות האפשרות העקרונית להוציא צווי גיוס לכל צעיר חרדי, כשמשרד האוצר יעצור על פי פרשנות משפטית גם את תקציבי מעונות היום, הח"כים רק ימליצו לממניהם.
האדמו"ר של גולדקנופף, הרבה מגור, והרב של גפני, הרב לנדו, הם מהמיליטנטים שברבנים. גם אם אין שום היגיון פוליטי בנטישת הממשלה, הבטן לא תאפשר להם לשבת בממשלה שבמשמרת שלה מגויסים חרדים. העסקנים יוכלו לכל היותר להאט את קצב הפעלת כיסא המפלט.
4. השופט אינו מחובר
דמוקרטיה לא מתה במכה אחת, הזהיר השופט עמית בבג"ץ הסבירות, אלא בשורה של מכות קטנות.
מאז, כדי להגן מהמכות הקטנות, הוא עומד, חמוש ודרוך, לכל פגיעה כזו. אם אין כאלה, ממציאים אותן. כך היה השבוע בעתירה נגד חוק אל־ג'זירה. למרבה הצער, רוב שיניו של החוק נעקרו במהלך הליך החקיקה, חלק בגלל "קשיים משפטיים", חלק בגלל "שיקולים מדיניים".
"גברתי חוששת לאפקט מצנן", נחלץ השופט לעזרתה של נציגת העותרים. חברו למותב, השופט אלכס שטיין, לא התאפק ובין השניים התפתחו חילופי דברים: "יש המון חששות, אז מה? זה לא אומר שהחוק לא חוקתי".
עמית דובר ערבית על בוריה עוד משירותו במודיעין. אם צפה בערוץ ההסתה והטרור הזה, הוא בוודאי יודע עד כמה אין מדובר בהתעמרות בכלי תקשורת חופשי אלא בהגנה עצמית. הוא לעג לעורך הדין שציין בפניו שאפילו במדינות הסוניות המתונות הערוץ נאסר לשידור: "מדינת ישראל נכנסת למועדון מכובד של מדינות שחופש הביטוי שלהן הוא מן המפורסמות". אחר כך ציין ש"זה חוק דרמטי, זה חוק שאין הרבה מדינות דמוקרטיות שמחוקקות חוק כזה, לפחות לא כזה שראיתי במשפט משווה. נחשוב. יכול להיות שנוציא צו על תנאי כדי שזה יעבור ביקורת שיפוטית".
עמית צריך לפטר את עוזריו המשפטיים אם אלה לא סיפרו לו שגם מדינות דמוקרטיות לא פחות מישראל - כמו קנדה, בריטניה, גרמניה - חיסלו את האפשרות של ערוץ השלטון הרוסי לפעול ו/או לשדר משטחן. אם סיפרו והוא שכח, חבל עוד יותר.
זרעי הרפורמה המשפטית נזרעו לא במשפט נתניהו אלא הרבה קודם לכן, בסטייה של העליון ממרחב הקונצנזוס הבריא של הציבור בישראל. היה זה עמית שהורה ב־2018 להכניס חמש קרובות משפחה מדרגה ראשונה של בכירי חמאס לישראל כדי להעבירן לטיפול נגד סרטן, אף שהקבינט ראה בזה אמצעי לחץ. השבוע נפוצו ברשת צילומי מסך של צו ביניים בבג"ץ, בדיוק לפני 20 שנה, נגד הריסת בתים שיטתית בציר פילדלפי כדי להרחיבו. "אהרן ברק מוכן שיתפוצצו 30 עד 50 איש אבל שיהיו זכויות אדם", אמר עליו פעם המשנה שלו, מישאל חשין. מה היה אומר על עמית?
הכותב הוא עיתונאי חדשות 12
