22 שנים חלפו מאז שחוקק חוק טל, שהסדיר דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. 22 שנה שממשלות ישראל מגלגלות את תפוח האדמה הלוהט הזה, שכל כולו ניסיון נואש להסדיר בחוק חוסר שוויון מובנה, ונכשלות. בכל פעם הצד שנדרש להזיע היה אנחנו – אזרחי ישראל, ממשלות ישראל, שנדרשו לתת מענים מהיקב ומהגורן, בהנחה שמדובר בגזירת גורל. שחרדים לא יתגייסו, ורק צריך למצוא את הטריק שיאפשר להם להמשיך לעשות זאת.
אבל שנת 2024 טרפה את כל הקלפים. קריסת חוק הגיוס הובילה אותנו למשבר פוליטי חסר תקדים שבמרכזו חמש מערכות בחירות, במקביל פקע החוק שמאפשר אי-גיוס של חרדים ונותר רק חוק שירות הביטחון – שמחייב גיוס לכולם, ונכנסה עוד מפלצת שחורה לתמונה שאיש לא צפה: מלחמה קשה, כוללת ואכזרית. כזו שכל פטור ממנה הוא בלתי נתפס. מחיר הדמים הגבוה והצורך הקריטי בחיילים כבר לא יכולים לאפשר עוד טריק או תעלול. לראשונה זה עשורים, בעיית גיוס החרדים היא לא רק בעיה שלנו, אלא גם בעיה שלהם.
"בעצם לראשונה החרדים הם אלו שלחוצים אל הקיר. אם הם לא יזמו מהלך – ברירת המחדל היא הפסקת התקצוב והתחלה של גיוס אברכים לפי לשון החוק שנשאר, שהוא חוק גיוס חובה", מסביר ד"ר גלעד מלאך, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "עד עכשיו החרדים לא היו בלחץ, אבל מ-1 ביולי חוק הגיוס חל עליהם, ומ-1 באפריל כל המלש"בים חייבי גיוס. גם פסיקת בג"ץ שתגיע בקרוב מאוד תסתום כנראה את הגולל על הפרק הזה וצווי גיוס יישלחו לצעירים החרדים. במקביל, התקצוב של הישיבות והכוללים נפסק וייתכן שבקרוב ייפסק תקצוב מעונות היום של האברכים שלא מתגייסים. זה גורם לחץ שלא היה אף פעם על החברה החרדית.
"כבר מהחודש שעבר יש קרוב ל-50 אלף בחורי ישיבות ואברכים, שהמוסדות הפסיקו לקבל עבורם תמיכות, לעומת 37 אלף בחודש מארס. בחודש יולי לא יהיו יותר בחורי ישיבות ואברכים בגילי 26-18 שמקבלים תמיכה מדינתית. מדובר בהמון כסף – התמיכה החודשית עומדת על 470 שקל לבחור ישיבה ועל 846 שקל לאברך. מצב שבו לא תתקיים תמיכה מדינתית במוסדות במשך מספר חודשים רצופים יכול לגרום לרבים מהם לא להחזיק מעמד כלכלית, ולכן זה רגע של הכרעה, בשונה מהשנים הרבות שבהן התקשקשו סביב פתרונות שווא".
ואולי זה הרגע להעז ולומר כן להתחלת מהלך של גיוס בכפייה. בלי פחד. הרי הרגע הנדיר הזה יכול להיות מפוספס בקלות. לא רק בגלל הממשלה – שרואה לנגד עיניה שרידות פוליטית בלבד – אלא מפני שיש פה מגוון גורמים שצריכים להתעשת. בראש ובראשונה משרד הביטחון וצה"ל.
עד היום, הצבא ומשרד הביטחון לא ששו לגייס חרדים. הם עשו זאת בשם קידום עקרון השוויון, אבל הם לא היו זקוקים לחייל החרדי עם שלל האתגרים ששילובו מייצר. לכן חלק גדול מאוד מהתוכניות לשילוב חרדים בצה"ל הם דה-פקטו תוכניות שנועדו לשלב את החרדים בחברה הישראלית – כלומר לאפשר להם השכלה ומקצוע שיעזרו להם להשתלב בעולם העבודה. במשרד האוצר הגישה הזו נאמרה בפה מלא: עזבו צבא, שילכו לעבוד וייכנסו מתחת לאלונקה של הכלכלה הישראלית. הצבא עצמו היה במגמה של קיצור שירות.
המלחמה שינתה את המציאות – גם בתוך צה"ל, אבל חשוב מכך – בקרב האוכלוסייה המשרתת. ההורים והמשפחות ששולחים את ילדיהם לצבא לא יוכלו להמשיך לשתף פעולה עם מערכת שבמופגן מבדילה בין דם לדם. זו תפיסה כוללת וחוצת מגזרים של הציבור המשרת שזועק: לא עוד. לקריאה הזו, מדם ליבנו, חייב להיות תוקף.
הנה דוגמה עכשווית לאופן שבו המערכת מרמה את עצמה: לאחרונה פורסם פיילוט להכללת מתנדבי ארגון איחוד הצלה בצה"ל. על פי המתווה, חרדים המתנדבים בארגון יעשו טירונות מקוצרת של עשרה ימים ואז ישולבו במערך המילואים. התוכנית הזו מספרת בקליפת אגוז את ההרגלים הגרועים של משרד הביטחון וצה"ל. זו תוכנית שאולי תשפר את הדוחות, כי היא תעלה את מספר החרדים הנספרים תחת שירות צבאי, אבל לסד"כ הצה"לי לא נוסף אפילו חייל אחד. ההבדל היחיד זו התפאורה: אותה התנדבות – פשוט במדי צה"ל.
דוגמה נוספת היא הטענה שאלפי חרדים ביקשו להתגייס לשלב ב' שכולל טירונות מקוצרת ושירות מילואים, אבל נדחו. כשבודקים מי הם אותם חרדים מגלים שהם או מבוגרים מדי, או שהם מבקשים להשתלב במילואים ברבנות הראשית וחיל החינוך – מקומות שבהם אין מחסור בחיילים. נפנוף בנתון הזה הוא הסחת דעת מהחוסר המהותי בצעירים לוחמים. הכוונות הן ככל הנראה טובות, אבל הפתרונות גרועים. בסוף יש צורך בעוד אלפי חיילים, ויש מקומות שמהם אפשר להביא אותם.
"יש קבוצות יעד שכבר היום ניתן לחלץ מהן כמה אלפי מתגייסים במחזור", מסביר ד"ר מלאך. "בראש ובראשונה החרדים המודרניים, המכונים לא פעם 'חרדים ישראלים'. קבוצה הולכת וגדלה של חרדים שרואים את העתיד בהשתלבות והם יכולים להשתלב במסלולים שדומים לאלו של דתיים לאומיים בישיבות ההסדר, שהולכים לקרבי או לעתודה. זה קהל שיש לו חשיבות, כי הם באמת עברו שינוי ב-7 באוקטובר, וצריך לעשות שם פעולת עומק שתביא את המאסות, ולא רק בודדים.
"הקבוצה השנייה היא צעירים שרשומים בישיבות אבל לא שקועים בלימוד. זו קבוצה גדולה יותר בהיקפה. לפחות 20 אחוז בכל מחזור גיוס רשומים בישיבות לנושרים שלא מתמקדים בהן בלימוד תורה, ולא דיברנו על תלמידי ישיבה שלא לומדים בפועל. קבוצה נוספת אלו חרדים מהליבה החרדית, שאפשר לגייס בגיל מבוגר יחסית, אחרי שהם כבר התחתנו והם ממילא רוצים להשתלב בעולם התעסוקה, אבל הם בוודאי לא ישתלבו בלחימה. יחד מדובר באלפי מגויסים בכל מחזור".
מהממשלה לא תגיע רפואה, ועד שהתמונה הפוליטית תשתנה אין לדעת מה יקרה. העבר מלמד שכל פוליטיקאי שירצה להמשיך לעשות עסקים עם החרדים יחתור לפתרון מהיר ומינימלי, ויציג אותו כמהפכני ופנומנלי. אי-אפשר לתת לזה לקרות. הקִּרבה אל נקודת ההתלקחות היא גם נקודת זינוק.
האתגר הזה מונח בראש ובראשונה לפתחו של צה"ל ומשרד הביטחון. עליהם להניח תשתית רצינית לגיוס חרדים לליבת המשימות המבצעיות ובכמויות גדולות. אחרי היערכות כזו – אין צורך למהר ולייצר פתרונות קוסמטיים שלא ישנו באופן מהותי את המשוואה. מוטב לתת לחברה החרדית להתמודד עם המציאות: שלילת תקציבים ושליחת צווים המוניים. כשניגע בקיר, דווקא החיוב של החוק הוא זה שייאלץ את כולם להתגמש ולייצר פתרון מועיל. המעבר הזה יהיה כואב ומורכב, אבל הוא אפשרי.
