כשגוגל מתפוצץ בתוצאות עליך - וכולן מהיממה האחרונה - סימן שקרה משהו גדול. תכירו: אדם מראענה, בחודש הבא בן 21, יליד חיפה, בן לאב ערבי-מוסלמי ואם יהודייה, ייצג את ישראל באולימפיאדת פריז אחרי שקבע אתמול את הקריטריון במשחה 100 מטר גב.
מראענה יהיה למעשה השחיין הערבי-ישראלי הראשון שייצג את המדינה במשחקים האולימפיים, אבל היה לו חשוב להדגיש: "נכון שלוקחים את זה לקמפיין מאוד ספציפי, אבל שוכחים גם את הצד השני: אמא שלי יהודייה רוסייה, היא עלתה לפה מברית-המועצות בשנות התשעים. אני יהודי, עשיתי צבא, חגגתי בר מצווה ועליתי לתורה. מעבר לזה, אבא שלי הוא ערבי-מוסלמי ואני מאוד גאה בזה. אבא שלי תומך בי, גאה בי שאני מייצג את מדינת ישראל והוא מאוד בעד זה".
"החלום של שלושתנו"
מראענה לא היה ממש מוכר עד אתמול למי שלא מתמצא לעומק בשחייה הישראלית: זכייה במדליית ארד בפסטיבל האולימפי לנוער לפני כחמש שנים, ומאז השתתפויות באליפויות עולם ואירופה, בלי לבלוט מעל אף אחד עם העפלה משמעותית לגמר. אבל אתמול, במשחה ל-100 מטר גב בתחרות הטריילז במכון וינגייט, הוא עצר את השעונים על זמן מדהים של 53.60 שניות, והשווה את שיאו הישראלי של יעקב טומרקין משנת 2017. והמשמעות? היא הייתה גדולה, משום שעם כל הכבוד לשיא הישראלי בן שבע השנים - התוצאה מהווה קריטריון למשחקים האולימפיים.
מראענה עסק בספורט מאז שהוא זוכר את עצמו. בילדותו, אמו לקחה אותו לכל חוג אפשרי, בזמן שהאב, מנהל חוף בת גלים, הכיר לבן את המים הסוערים יותר. הבן אכן נקשר למים, אבל לאלה בלי הגלים, הצטרף לאגודת מכבי חיפה - והשאר היסטוריה.
אתמול, אחרי שסיים את משחה הגמר (עם תוצאה פחות טובה של 53.97 שניות), מראענה הודה שלא ציפה בכלל להשוות את השיא הישראלי, וכשהוציא את הראש מהמים וגילה שעוד פחות מחודשיים הוא יהיה באירוע השיא בבירת צרפת - כמובן שהתרגש. "עשיתי לפני חודשיים 54.60, ולהוריד שנייה במשחה למאה מטר זה משהו גדול מאוד. מרוב שזה גדול קשה להאמין בזה, אבל לא הפסקתי להאמין. האמנתי שאני יכול לעשות 53.8, 54.0 בין לבין. אבל 53.60? זו קפיצה ענקית בשבילי", שיתף ולא הצליח להוריד את החיוך הרחב לאורך כל מסיבת העיתונאים המאולתרת שהתקיימה סביבו בבריכה במכון וינגייט.
הדבר הראשון שעשה אחרי שהבין כי הוא עכשיו חלק מהמשלחת האולימפית לפריז היה להודות להורים. לדבר יותר מדי באותו רגע גדול הם לא יכלו, יותר בכו. "זה היה חלום של שלושתנו", סיפר. כשנשאל איך במשפחה מסתכלים על ייצוג ישראל, לא היסס לומר ששני ההורים מאוד תומכים בו בכל מה שקשור למדינה.
מראענה ישוב לאימונים המפרכים כבר ביום ראשון, כשהוא יודע ששעון החול לקראת טקס הפתיחה הולך ואוזל. הוא לא חושש מכך שקבע את הקריטריון בתחרות ההזדמנות האחרונה להגשמת החלום של כל ספורטאי בענף אולימפי, ושכעת נותר לו פחות זמן להתכונן, לעומת אלה שעצרו את השעונים על התוצאה המתאימה הרבה קודם. "אני לא רואה שיש משהו שעוצר אותי מלעשות אותו דבר במספר הימים האלה. אולי לא להוריד עוד שנייה, אבל לעשות הישג שייכנס להיסטוריה כן", אמר.
לפגוש את כיילב דרסל
עד יום ראשון יש לו זמן לתכנן את צעדיו הבאים, או שאולי את תנועותיו הבאות, ובינתיים הוא נהנה מהצמרמורות שמגיעות עם צמד המילים "המשחקים האולימפיים", בטח בשחייה, אחד משלושת ענפי הליבה.
כשנשאל איזה שחיין הוא מצפה לראות בזירה העולמית הגדולה מכולן השיב: "אני לא יודע אם אראה אותו בכפר האולימפי, אבל אני רוצה לפגוש את כיילב דרסל. הוא אגדה, כישרון מטורף. קודם כל, אני רוצה לייצג את ישראל".
מראענה הוא השחיין הישראלי השמיני שמבטיח את מקומו בפריז, וקדמו לו אנסטסיה גורבנקו, תומר פרנקל, דניס לוקטב, מירון חרותי, גל כהן גרומי, מרטין קרטאבי ואביב ברזלי. הוא גם הערבי-ישראלי השלישי שישתתף במשחקים האולימפיים אחרי המשקולן אדוארד מרון ברומא-1960 והכדורגלן רפעת טורק במונטריאול-1976. מעבר לכך, בסגל נבחרת הכדורגל לטורניר האולימפי נכללים גם מוחמד אבו-רומי וענאן חלאילי, אם קבוצתו הבלגית אוניון סן ז'ילואז תשחרר אותו.
