התמונות והסרטונים שפורסמו בכלי התקשורת הפלסטיניים והרשתות העזתיות יכולים להעיד על המורכבות של פעולה מסוג זה שראינו אתמול בלב רצועת עזה, ובעיקר על הגבורה הבלתי נתפסת של כוחות הימ"מ, שב"כ וצה"ל - שהצליחו לחלץ בשלום ארבעה חטופים, תחת סכנת חיים מיידית ומוחשית. במהלך הפעולה נהרג מפקד בימ"מ, פקד ארנון זמורה.
את הפעולה אפשר לחלק לשלושה חלקים (כמו כל דבר אחר בצה"ל): ההגעה אל היעד עד הפריצה, הפריצה עצמה, ואז החילוץ. במובנים רבים, דווקא ההגעה אל היעד היא בין הפעולות המורכבות לביצוע. לא ניתן להרחיב רבות על אופי הפעילות הזו ואפילו על השתייכותם הארגונית של הלוחמים המסתערבים, אך אם להסתמך על פרסומים ברשתות החברתיות הפלסטיניות אודות אופי הפעולה - הרי שמדובר בקבוצת גיבורים שיצאו למשימה בלתי אפשרית ולעולם יישארו עלומי שם.
זו משימה "בלתי אפשרית" עבור כוח מסתערבים מכמה סיבות. ראשית, הכוח המסוערב פעל בליבו של מחנה הפליטים נוסיראת, מקום שבו רוב התושבים מכירים זה את זה. הגעתם של זרים מעלה תמיד חשד ואולי אפילו בדיקה. אמנם את נוסיראת הציפו בשבועות האחרונים פליטים רבים מרפיח, אך עדיין מדובר בסביבה מאוד חשדנית. שנית, השעה שנבחרה לפעולה, בעייתית במיוחד - המוני אנשים נמצאים ברחובות, בוודאי בשוק הסמוך לדירות שבהן הוחזקו החטופים. כלומר, לא רק ההגעה אלא גם החילוץ של הכוח עלולים היו להיות מסובכים. שלישית, החטופים הוחזקו בשתי דירות בבניינים בנוסיראת - והמשמעות היא שהמסתערבים שהגיעו אל הבניינים האלו היו צריכים לשמור על אפקט ההפתעה גם לאחר כניסתם לבניין, לפחות עד להגעתם לדלת הדירה הספציפית. אפשר לשער שבבניין עצמו היו שומרים, כך שלכוח אסור "להישרף" או להיחשף. כל טעות שכזו יכולה לעלות בחיי הלוחמים, ובוודאי שבחייהם של החטופים.
וכדי לסבך עוד יותר את המשימה - אפשר לנחש שהפריצה לדירות עצמן, בשלב השני, חייבת להתבצע במהירות שיא, בהפתעה מוחלטת וכשכל שנייה של עיכוב בכניסה לדירה עלולה לגרום לכישלון המבצע. נזכיר, הפעולה לחילוצו של החייל נחשון וקסמן ב-1994 בביר נבאללה שליד רמאללה כשלה בשל עיכוב בפריצה לבית.
פעולה שכזו מצריכה מודיעין מושלם. לא חלקי, לא טוב - מושלם. ניתן לדמיין שהמאמץ המודיעיני החל שבועות לפני כן, אם בגלל מידע ממקור אנושי (יומינט) או ממידע ממקור טכנולוגי (סיגינט). מהרגע שמגיע הקצה הראשון של מידע שכזה, נדרשים הצלבה, בדיקה, אישור ומה לא. זהו תהליך שיכול לקחת שבועות ארוכים, בזמן שברור לכל המעורבים במאמץ האיסוף שמיקום החטופים עלול להשתנות בכל רגע. וגם לאחר שמוודאים שאכן החטופים מוחזקים בשתי הדירות האלו, צריך לדלות מידע על מספר השומרים שמופקדים עליהם, סדר הכוחות של האויב בזירה, דרכי הגעה וחילוץ, ועוד.
וכן, גם צריך להיערך לבלת"מים - כלומר לאירועים בלתי מתוכננים. ממש כפי שהיה במבצע הזה, לאחר שלוחמי הימ"מ והשב"כ כבר הצליחו להוציא את נועה ארגמני בכלי רכב אחד ואת שלושת הגברים בכלי רכב אחר - שעל פי דיווחים מעזה, היה משאית מסחרית שהובילה "רהיטים". המשאית הזו נתקעה בלב המחנה ההומה בשל תקלה טכנית, בתזמון הגרוע ביותר שניתן לדמיין, כשכל הלוחמים ושלושת החטופים בדרך החוצה. אחד המשקיפים על האירוע הזה מהצד הישראלי מתאר שבדקות שלאחר שהמשאית נתקעה נראו בשטח תמונות שהזכירו לו סצנות מהסרט "בלאק הוק דאון" (המתאר הסתבכות של כוח אמריקאי בלב העיר מוגדישו בסומליה): ערב רב של מחבלים חמושים בנשק קל ובאר-פי-ג'י נוהר לזירה כדי לפגוע במשאית, וכלי הטיס הישראליים מנסים לפגוע בהם ולמנוע מהם מלהגיע. על פי כלי התקשורת העזתיים, לפחות 210 בני אדם נהרגו בנוסיראת במהלך החילוץ, אך קשה לדעת עד כמה המספר הזה מהימן. גם לבלת"ם מסוג "רכב תקוע" הייתה היערכות, ולזירה הוקפצו כוחות חילוץ שהיו מוכנים בגזרה.
בסופו של דבר מדובר בהישג משמעותי עבור כוחות הביטחון - אלה שהיו אמונים על הביצוע ואלה שהיו אמונים על איסוף המודיעין. ובכל זאת, למרות שכדאי וצריך לחגוג את ההישג הזה, חובה עלינו לזכור היטב את אלה שנותרו מאחור. או כפי שאמר אתמול אביה של נועה ארגמני, שנראית במצב בריאותי ונפשי תקין: אסור לשכוח שיש עוד 120 חטופים. המלחמה בעזה רחוקה מסיום, ואין "ניצחון מוחלט" באופק. במקרה הטוב, אפשר לקוות להצלחה טקטית כזו או אחרת.
פעולה שכזו מצריכה מודיעין מושלם. לא חלקי, לא טוב - מושלם. מהרגע שמגיע המידע, נדרשים הצלבה, בדיקה, אישור ומה לא. זהו תהליך שיכול לקחת שבועות, בזמן שמיקום החטופים עלול להשתנות בכל רגע