זו הייתה שבת של שמחה ושל חסד, שבת של חירוף נפש ושל התעלות נפש, שבת שבה נזכרנו כולנו מה זה אומר להיות ישראלים.
כאשר נפוץ מחול השמועות, היה ברור שמשהו חריג קורה. מכאן, דקה אחר דקה, הלכה והתבהרה לנגד עינינו תמונת התצרף של הווייתנו כישראלים: זו של הערבות ההדדית וקידוש החיים, של "כל המציל נפש אחת" ושל מצילים בחופים שמודיעים בכריזה על שחרורם של ארבעה חטופים ושאגות שמחה עולות מבין הגלים.
ומתחרה בהן רק שירתם המתפרצת של הישראלים בכיכר שטופת קיץ באתונה, ששולפים דגלי כחול-לבן ומריעים לחילוץ ההרואי, שנולד מתוך פעולה משלבת אומץ וחזון של הרמטכ"ל, של ראש השב"כ, של לוחמי צה"ל ושל הימ"מ. והנה במקביל, גם במלבורן שבאוסטרליה, באישונו של הליל, מתחילות קריאות "עם ישראל חי" וכוכבים של תקווה נדלקים, בדיוק כאשר החברים של אלמוג מאיר ג'אן שנושא על זרועו את הכתובת ALIVE עושים איתו "פייסטיים" ומתפרקים.
ואומה שלמה מתרגשת גם היא מול פרופ' איתי פסח, מנהל תחום השבים של בית החולים שיבא, שמרגיע שמצבם הבריאותי נראה טוב, ובמסעדות - בום, כבר מחלקים צ'ייסרים לשבת בצהריים על חשבון הבית.
נוכחת גם התרגשותה של מירן זיו, אשתו של שלומי שעולה על גדותיה קבל עם ומצלמה: "אתה גיבור, אתה מלך העולם, חיים של אשתך. שלומי תראה איזה חתיך אתה. להביא לך משהו?" - כך היא שואלת, כאילו נפרדה ממנו רק לפני כמה שעות, ולא לפני שמונה חודשים. ושלומי הגיבור והחתיך בוכה ובוכה ומתוך הדמעות שואל "ומה עם אביב". אביב החבר ובן המשפחה שהיה איתו בשבת השחורה ועוד יצטרכו לספר לו שנרצח.
וגם נועה ארגמני שתתעצב עוד להתעדכן במצב בריאותה שהידרדר של אמה החולה, אבל בינתיים היא מחובקת בזרועותיו של אביה, שבאחת נשרו ממנו קילוגרמים של שנים ואימה. ומול אבא שמתפקע מהקלה, ניצב אבא שבנו עדיין שם - אלי שתיוי שמחכה כבר שמונה חודשים לבנו, עידן. והנה הוא לוחש בנדיבות שאין לה שיעור: "היום אני בוחר לשמוח עם מי שילדיהם חזרו. זה כמו המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. היום נחגוג, ומחר נחזור להיות עצובים" - וכל ישראלי בעולם שומע ומבין את המילים.
ובליבת ההוויה, כמובן, כל הלוחמים שמסרו נפשם בצפון ובדרום ולעד נזכור זאת. נתעטף גם בעצב העמוק על מותו בפעולה של פקד ארנון זמורה ז"ל, לוחם הימ"מ שהסתער קדימה ושילם בחייו. מי שלחם באומץ רב כבר ב-7 באוקטובר והיה מאלו שהגנו בגופם על יד מרדכי בשבת השחורה.
וכבר, סיכמו הרמטכ"ל ומפקד הימ"מ, שהמבצע ייקרא בצה"ל "מבצע ארנון" - כאות הוקרה לעשיית היחידה במלחמה ולהקרבתו של זמורה.
ואנחנו, כדי שנצליח להשתקם מהאסון הנורא שפקד אותנו, להדליק את האור ולזקוף את גו הישראליות, אל לנו להסתחרר משמחת הרגע, אלא לחבק אותה, ובד בבד להמשיך ולהתעקש על עסקה שתשיב את כולם - עכשיו, בלי לסכן חיים של לוחמים ובלי להמר על חייו של מי שעוד אפשר להציל.
בלי שכולם יחזרו לכאן, שום ריקודים בכיכרות אתונה או בחופי מלבורן, לא יהיו שווים.
