זמן ממושך, ולא דקה-שתיים, שידור דרמת שחרור החטופים בערוץ 12, בצהריי שבת, לווה בקולות ההתייפחות הממושכים של ערד ניר.
הנה צילום הרגע שבו יעקב, אביה של נועה ארגמני, מקבל את הבשורה, הודיע, ונשבר מול המצלמה; הנה המפגש של יעקב עם נועה, קרס; הנה אמא של אלמוג מאיר ג'אן ברגע הבשורה, היה מוצף.
גם כשהמצלמה נדדה בין אחרים, קולות משיכת האף נמשכו עד שהפכו לחלק מפס הקול של הדיווח מלב נוסייראת. אל מול ההתפרקות של ערד, גם הקשוחים בכתבינו, למשל ניר דבורי, הוצפו. הכל הוא ראה אבל לא את ערד ניר ככה.
'אני רוצה שהמצלמה תראה אותי רגע', ערד דרש להתמקד בו כשעיניו טובעות. "כל הכבוד לצה"ל", ביקש להודות לחצי מדינה, עבר בעל תפקיד אחר בעל תפקיד, מהצבא ועד הקבינט, ולא פספס איש.
קל, אולי מתבקש, להיות ציני מול התודות לקברניטים שהפקירו מלכתחילה. ועדיין, דמעות ההתרגשות של ערד שיקפו לב של מדינה שלמה. וכך גם הדמעות של אלמוג בוקר בערוץ 13.
כי כמה נזקקנו לרגע הזה, עם תאב חיים שנקלע לתקופת אסון לא נגמרת, שרגעי האושר בה באים במשורה; עם, שמבט האימה של נועה ארגמני מרגע החטיפה, מוקפת מחבלים, עוד חקוק בו. כמה היה נדרש פה סוף טוב, לנועה, לשאר החטופים, לנו. לנפש הלאומית שלנו.
והינה דמעות השמחה של ערד ואלמוג מתפשטות. ושוטפות. בתל אביב מציל מבשר על החדשות למתרחצים, והם מריעים; באתונה ישראלים שרים "מי שמאמין לא מפחד"; חבריו של אלמוג מאיר ג'אן קופצים "עם ישראל חי".
בתוך אוקיינוס הצער ואובדן האמון סביבנו זה היה אי של חסד והצלה. בתוך אוקיינוס המחדלים וההפקרות זה היה אי של גאווה לאומית. אי של מדינה שממלאת את חובתה, ונלחמת על אזרחיה. אי של מדינה. אמנם חבוטה, מוכת יגון, נרדפת בעולם, מככבת בכל רשימה שחורה; ובכל זאת שוב מדינה. ולו ליום אחד.
ותכף, שעות אחרי החילוץ ההרואי, תתקבל ההודעה על נפילתו של לוחם הימ"מ שהשתתף במבצע, ארנון זמורה ז"ל. כמו להזכיר לנו שגם השמחה הזו שלנו חלקית. כמו להזכיר שהינה המציאות. היא לא הלכה לשום מקום. עדיין יש 120 חטופים בעזה. עדיין רבים כל כך משלמים מחיר.
כדי להבין די היה לעקוב אחרי דני אלגרט, אחיו של איציק שנחטף לעזה. במשך שעתיים האיש המיוחד הזה ישב מוצף דמעות התרגשות באולפן ערוץ 12, ובן רגע, עם ההודעה על מות לוחם הימ"מ, התמלא צער; ואז, אל מול מראות ראש הממשלה ממהר לבית החולים אל נועה ארגמני, התמלא אכזבה. "הוחזרו גופות חטופים ואף אחד לא הרים טלפון למשפחות", הסביר.
אז ככה נראית השמחה שלנו בימים הללו. ועדיין, הלוואי שנראה את ערד ניר ואלמוג בוקר עוד ככה.
בקטנה
ואל מול הדיווחים מלאי הדמעות על שחרור החטופים, יש את ההיא, נו, מאתר החדשות The Hill, שפוטרה כי גילגלה עיניים בראיון עם ירדן גונן, אחותה של רומי גונן שמוחזקת בשבי החמאס. יש רגעים שבהם העמדה בסכסוך פחות משנה, רק נדרש להיות אנושי.
