המשפט החשוב ביותר במכתבו של מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף אבי רוזנפלד, שבו לקח אחריות והודיע על סיום תפקידו, הוא: "בבוקר שמחת תורה פרצה מלחמה בהפתעה, ללא התרעה. במשך שעות ארוכות לא הצלחנו להגן על היישובים".
זה קו ההגנה שלו. "לא הייתה לי התרעה למלחמה, התרעה שאותה אמ"ן ושב"כ היו צריכים לספק. אם הייתה לי, הייתי כמובן נוהג אחרת. מול התרעות זניחות בהרבה הקפצתי בעבר את כל האוגדה. בוודאי שלא הייתי שם שעון מעורר לשעה 6:30 בבוקר, כדי לצאת לריצה. יש גבול לרשלנות שאפשר לייחס לי", כך יאמר בוודאי. "אם רק הייתה אפשרות שכזו, הייתי מקפיץ את כל האוגדה ומכין אותה למלחמה - לא את עצמי לריצה". האמירה הזו מתחברת לזו של סגן-אלוף מאיר אוחיון, מג"ד 51 בחטיבת גולני, שהחזיק את הקו ב-7 באוקטובר. בראיון ל"ידיעות אחרונות" אמר סא"ל אוחיון לאחרונה: "לו רק הייתה לי שעה של התרעה, הכל היה נראה אחרת".
וזה לב ליבו של התחקיר הצה"לי, וכמובן של ועדת החקירה החיצונית, שתבחן איזה מידע היה במטה הכללי ומה ירד למטה, לשדרת השטח באוגדת עזה. בפיקוד הדרום, למשל, חזר האלוף ירון פינקלמן מחופשתו בצפון והספיק להגיע ב-6:30 למפקדה, עם הצבע האדום הראשון. כך גם מפקד החטיבה הצפונית, אלוף-משנה חיים כהן.
כנגד תא"ל רוזנפלד הועלתה טענה חמורה נוספת שלפיה הוא נשאר בחמ"ל האוגדה ולא יצא להילחם, בזמן שמחבלי הנוח’בה חדרו לשטחה, וקציני מטה באוגדה יצאו להילחם. סא"ל סהר מחלוף ז"ל, מג"ד התקשוב של האוגדה נפל בקרב על הגנתה, וכמותו גם רב-טוראי עילי עזר מהחפ"ק, סמל אושר שמעיה טבח באוגדה, ושני לוחמים משלדג, רב-סרן עידו יהושע וסרן רום שלומי, זכרם לברכה.
תא"ל רוזנפלד גדל בשלדג והיה למפקדה. גרסתו תהיה בוודאי שאומץ לב לא חסר לו כלוחם, ושמבחינתו כשהפיקוד והשליטה קרסו – כי מפקד חטיבה הדרומית אל"מ אסף חממי ז"ל נפל והחמ"לים של שתי החטיבות קרסו – הוא היחיד שנתן תמונת מצב לפיקוד ולחטיבת המבצעים. אם היה יוצא להילחם ואף נפגע, לא היה מי שיודע לעשות זאת.
על החלטה זו עוד יקיימו סמינרים וימי עיון רבים בצבא וייכתבו הרבה מאמרים. במכתבו התייחס במרומז לכך. “נכשלתי במשימת חיי להגן על העוטף”, כתב, בין השאר, לראשי הרשויות בעוטף עזה. “במשך שעות לא הצלחנו להגן על התושבים. אני נושא איתי יום יום את המחיר הכבד. מתחילת המתקפה פעלנו באוגדה, כל אחד במסגרת תפקידו, לעשות הכול כדי לבלום ולהשמיד את האויב, להציל חיים ולהחזיר את השליטה בשטח".
בעקבות המכתב שהפיץ תא”ל רוזנפלד, שיגר אליו גדי ירקוני, ראש המועצה האזורית אשכול, מכתב תשובה שבו חיזק אותו והודה לו. “האחריות לאסון נחלקת בין גורמים רבים ואינה נתונה על כתפיך בלבד”, כתב לו ירקוני. “אולם ברוח ערכי צה”ל וערכיך האישיים כקצין, כלוחם וכאדם, הינך נמנה בין הבודדים להודות בכך ולקחת אחריות. זהו מעשה ערכי ברוח אישיותך, אשר מחזק את שיקום האמון בצה”ל ובמפקדיו בעת הזו”.
רוזנפלד אמר שימתין עד להגעת מחליפו. הקצין שמתוכנן להחליף אותו הוא תא"ל ברק חירם. טרם המלחמה, סוכם שחירם, מפקד אוגדה 99, יקבל את הפיקוד על אוגדת עזה. נכון לשעה זו הוא עדיין המחליף המיועד. הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, הורה לזרז את תחקיר התקרית בקיבוץ בארי שבה היה מעורב חירם. נזכיר שחירם הודה שהוא זה שהורה על ירי הפגז לביתה של פסי כהן בקיבוץ, אירוע שהסתיים במותם של 12 בני ערובה ושל עשרות המחבלים שהתבצרו בבית.
לא בטוח שנכון לקחת את תא"ל חירם, שכבר נלחם בעזה בשנה האחרונה, לעוד תפקיד לחימה כמפקד אוגדה, אלא אולי נכון היה להעביר אותו לתפקיד מטה מרכזי, כמו ראש חטיבת מבצעים, שגם חסר לו במסלול, וגם ימנע חיכוך מול תושבי העוטף.
חירם מתעקש על עזה, ואם ינוקה יקבל את התפקיד. השאלה החשובה היא למה התחקיר נמשך כל כך הרבה זמן. כשהרמטכ"ל רצה לקדם את רח"ט מבצעים, תא"ל שלומי בינדר, לתפקיד ראש אמ"ן הוא עשה זאת בלי להציג תחקיר, מה שהוביל להגשת עתירה לבג”ץ ע”י המשפחות השכולות.
