ספק אם מישהו חש בחסרונה של 'פגוש את העיתונות' בשבת האחרונה, או הצטער על החומרים שנזרקו לפח עקב השינויים בלוח המשדרים: מבעד לשמחה על שחרור ארבעת החטופים, לא נשאר טעם להרהר בשאלה איך ינסו הפעם לגשר על העובדה שתוכנית אקטואליה מרכזית נוטה להיות, ובכן, לא אקטואלית. אבל זאת דוגמה קיצונית יחסית להבנת חוסר התוחלת של 'פגוש את העיתונות' בחודשי שעון הקיץ. היו, ישנן וכנראה שעוד יהיו שבתות פחות היסטוריות, שבהן הפורמט מתבזה עקב ניסיון למרוד בחוקי הטבע של המדיום והז'אנר: ראיונות ושיחות על האירועים הכי בוערים, תוך התנתקות (סליחה, גירוש) מאירועים חשובים שהתרחשו בין ההקלטה לשידור (ולפעמים גם בזמן השידור בעצמו, למשל בהפגנות נגד הרפורמה במערכת המשפט). למעשה, קרה יותר מפעם אחת ש'אולפן שישי' בערב שבת הייתה יותר רלוונטית מ'פגוש את העיתונות' של שבת בערב, לדוגמה סביב סערת ה'רמזור' של שרת התחבורה ונאום ביידן.
הסיבה לכך מוכרת, ידועה ובעלת כוונה חיובית: השילוב בין עמית סגל לבן כספית היה צעד נבון של חדשות קשת. זה אמנם לא העימות המשווק בין ימין לשמאל – כספית שייך לשמאל כמו שיאיר נתניהו הוא פועל קשה יום - אבל מדובר בטלוויזיה לא רעה לחובבי הז'אנר, ובוודאי במוצר יותר אינטליגנטי מזה שהנחתה רינה מצליח. אלא שהמחיר ידוע מראש: סגל לא זמין בשבתות שיוצאות מאוחר. הפתרון, שכבר נוסה בימים שבהם סגל השתלב בפאנל הפרשנים והפרשניות של 'אולפן שישי', הוא תוכניות מוקלטות מראש. כבר אז התוצאה צלעה, ואמנם גם אז זאב לא בדיוק גר עם כבש, אבל אלו היו עוד ימים שהיום אנחנו מתגעגעים אליהם. מאז הפכה ישראל, וגם סופי השבוע שלה, למשהו אחר לגמרי. זה התחיל עוד לפני המלחמה ונמשך ביתר שאת, ממש כמוה: בפיתולים מדיניים, התפתחויות ביטחוניות, הפגנות שבועיות ועוד. עם כל הכבוד לכל להטוטי הטלוויזיה שבעולם, בתנאים כאלה אי-אפשר להפיק מהדורה מקצועית ומעניינת מבלי להישען בכבדות על שידור חי. שיגורו של כספית לבד, בעת הצורך, מרוקן מתוכן את כל הרעיון. עדיף כבר לפצל את 'פגוש' לגרסת חורף שתמצה את מלוא הפוטנציאל, ולגרסת קיץ פחות חדה, אבל למצער מעודכנת. בחברת החדשות מוזמנים לקחת את השבת כדי להרהר בכך.
