ישראל נמצאת בשפל המדיני החמור ביותר בתולדותיה. השפל הזה הוא מעשה ידי אדם. לא שאין צביעות. לא שאין מוסר כפול. לא שאין אנטישמיות. הכל קיים. ועדיין, היה אפשר למנוע חלק גדול מהעוינות הבינלאומית נגד ישראל. אבל במסגרת מצעד האיוולת, הממשלה הנוכחית רוקדת בדיוק לפי החליל של יחיא סינוואר. כבר חודשים שהיה אמור להיות ברור שמנהיג חמאס רוצה שישראל תשקע בביצה הטובענית של הרצועה, ולכן, הוא לא רוצה הפסקת אש. עכשיו מתברר, לפי הודעות של סינוואר שהודלפו ל"וול סטריט ג'ורנל", שלא מדובר בהשערה. סינוואר עצמו אומר את הדברים. מילה במילה.
נתניהו מתעקש לעשות בדיוק את המהלכים שסינוואר רוצה שהוא יעשה. כך, למשל, התגובה הישראלית להחלטת מועצת הביטחון בנוגע להפסקת אש. ארה"ב הגישה את המתווה למועצת הביטחון. לא איראן. מדובר במתווה שמבוסס על ההצעה הישראלית לעסקת חטופים. ארה"ב לא הייתה נאמנה לכל תו ולכל פסיק. אבל מדובר רק במתווה, שהוא בסיס למו"מ.
"המועצה שלחה מסר ברור לחמאס - קבלו את ההצעה. ישראל כבר הסכימה", אמרה שגרירת ארה"ב לאו"ם, לינדה תומאס-גרינפילד. חמאס מיהר לפרסם תגובה הרואה בחיוב את החלטת המועצה. לא שחמאס רוצה באמת הפסקת אש. להפך. הרי התנאים שהוא מציב, אפילו אליבא דבלינקן, הם סירוב. ובעיקר הוא רוצה שישראל תגיד לא.
ואיך מגיב נתניהו? "לא נפסיק את המלחמה עד השגת המטרה". בינגו, אומר לעצמו סינוואר, נתניהו נכנס למלכודת. הוא חושש יותר מהתגובה של בן גביר וסמוטריץ', שומרי הסף, מאשר מתגובת הבית הלבן. יהיו עוד חרמות נגד ישראל? יהיו עוד מדינות שיפנו אצבע מאשימה לכיוון ישראל שהכשילה את הפסקת האש? לא נורא. ישראל יכולה ללכת פייפן. פחות ופחות מילואימניקים יתייצבו. גם זה לא חשוב. העיקר שהקואליציה תישאר יציבה.
סינוואר מאושר. הוא רוצה לדרדר את ישראל מהשפל הנוכחי לתהום. עוד חרמות. עוד הפגנות. עוד גינויים בינלאומיים. ביום רביעי יצא עוד דוח של האו"ם על כך שישראל ביצעה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. נכון, הדוח מוטה, שקרי ומופרך. הוא נכתב על ידי שלושה שונאי ישראל. אחד מהם אנטישמי. אבל הוא משפיע. לא עברו דקות מרגע הפרסום והדוח זכה לכותרות מרכזיות, לפעמים ראשיות, בכלי תקשורת מובילים בעולם. המטרה היא להפוך את ישראל למצורעת ולמנוע כל סיכוי למגה-דיל עם סעודיה. הפסקת אש תפגע במטרה. אבל במסגרת משחק השחמט הגלובלי, סינוואר יותר חכם מכולם. האסטרטגיה שלו הוצגה במלוא הדרה ב-WSJ. אבל עיניים לנתניהו והוא לא רואה. ובעצם - לא רוצה לראות.
מה הבעיה, לעזאזל, לומר כן, ורק אחר כך להציג את התנאים שבהצעה הישראלית המקורית? ויותר מכך, מה הבעיה להביס את סינוואר - כן, להביס - על ידי הכרזה על הפסקת אש חד-צדדית, שתופסק רק אם חמאס יסרב להצעה הישראלית? זה בדיוק מה שהיה משבש את המהלכים של שחקן השח המשובח, סינוואר. אבל נתניהו מסרב. סינוואר שולח פרחים.
שיא גינס ב-BBC
שלושת החטופים, מתברר, הוחזקו בביתו של עיתונאי עצמאי, עבדאללה אל-ג'מאל, שכתב בעבר גם לערוץ "אל-ג'זירה". מכון המחקר ממר"י (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון) פירסם דוח מקיף על תמיכת הערוץ בארגוני הטרור האיסלאמי. בעבר, כדאי להזכיר, הטילו שורה של מדינות ערביות חרם על קטאר, שנבע מכך שמדובר בערוץ ובמדינה שמעודדים טרור. מי שהיה שר החוץ של סעודיה, עאדל אל-ג'ובייר, אמר בעבר: "הקטארים איפשרו לאנשי הדת הבכירים שלהם ללכת לערוץ הזה ולהצדיק פיגועי התאבדות. זה בלתי מתקבל על הדעת". הם לא עסקו רק בהצדקות לטרור. הם עסקו בטרור.
אפשר להניח שגם החוטף, גם אביו הרופא, גם בני ביתו, כמו בני ביתם של החוטפים האחרים, הם חלק מה"אזרחים" שנהרגו במבצע. הרי בפרסומי חמאס על ההרוגים, שמצוטטים על ידי גורמי האו"ם ורבים מכלי התקשורת, אף פעם אין מחבלים. יש רק אזרחים. ועדיין, חפים מפשע נהרגים. זה מצער. אבל את הטענות נא להפנות לחמאס. רק לחמאס. לא היה צורך בהרוג אחד. אם רק חמאס היה נענה בחיוב לעסקה הנדיבה מאוד לשחרור החטופים שהציעה ישראל. ולא היה צורך במלחמה הארורה הזאת אלמלא הטבח, ולו חמאס היה נענה להצעות שהוצגו לו בשני העשורים האחרונים, שהתבססו על הסרת הסגר תמורת פירוז הרצועה. חמאס אמר לא. הוא העדיף טרור. אבל המראיינת מה-BBC הציגה למרואיין הישראלי שאלה שצריכה להיכנס לספר השיאים של גינס: מדוע לא הזהרתם מראש את האזרחים על המבצע? ה-BBC, מתברר, מתעקש להפוך לבדיחה. כמו רוב ערוצי התקשורת במערב, בערוץ הזה אף פעם לא הציגו את ראשי חמאס כשהם אומרים בקולם: אנחנו משתמשים בנשים ובילדים כמגן אנושי. והם אף פעם לא הציגו את ראשי חמאס מדברים על כיבוש אירופה והעולם כולו. והם אף פעם לא הציגו את ערוץ חמאס שקורא להשמיד את כל היהודים והנוצרים.
בעליון התבלבלו
נחזור ל"אל-ג'זירה". השבוע האריכה הממשלה את הוראת השעה בנוגע ל"חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה", שאושר באפריל ואיפשר את סגירת שידורי הערוץ. כצפוי, הוגשה עתירה נגד החוק. השופט עמית אמר בדיון ש"אין הרבה מדינות דמוקרטיות שמחוקקות חוק כזה דרמטי". השופט שטיין אמר שם, ש"חופש הביטוי הוא גם זכותם של תושבי המדינה להיחשף לכל סוגי החומרים". לא נכון, כבודם, ממש לא. ב-22' הטילה ארה"ב מגבלות על שלושה כלי תקשורת רוסיים, ורק לאחרונה מתגבש רוב בקונגרס לחסימת טיקטוק. ואי-אפשר כמובן בלי פינת הצביעות. דוברת הבית הלבן, קארין ז'אן-פייר, טענה שכוונת ישראל לסגור את הערוץ הקטארי "מדאיגה". נו, באמת, גם לידידתנו החשובה צריך לומר: יש גבול. לכם מותר ולנו אסור? נמשיך. בעקבות הפלישה לאוקראינה גם בריטניה חסמה כלי תקשורת רוסי, את ערוץ RT, והאיחוד האירופי חסם בנוסף גם את אתר החדשות "ספוטניק". ולפני חודש הרחיב האיחוד האירופי את החסימה לגבי ארבעה ערוצים רוסיים נוספים. עמית ושטיין לא בקיאים בחומר?
לא כל עמדה ראויה לביטוי. אזרחים במדינה דמוקרטית אמורים לדעת שיש הסתה לטרור, שיש הסתה לגזענות. שיש אנטישמיות. אבל אין שום חובה לשדר לאותם אזרחים הסתה גזענית, הסתה לביצוע מעשי טרור וגם לא הטפה אנטישמית. השופטים, נאמר בזהירות מפאת כבודם, קצת התבלבלו. בג"ץ הוציא צו מניעה שמחייב את המדינה לנמק את החוק, והעביר את ההחלטה להרכב מורחב. צריך לקוות שלקראת הדיון ילמדו שופטינו המכובדים קצת יותר על מה שקורה באומות המתוקנות, לפני שנשמע מהם, חלילה, שהסתה לטרור של "אל-ג'זירה" היא חלק מחופש הביטוי.
