ספילברג מעריץ. הבמאי דיווח שהוא "אובססיבי לגודזילה החדש" וצפה בו פעמיים, בבית ובקולנוע איימקס. גם כריסטופר נולאן החמיא. הוליווד אוהבת סיפורי סינדרלה, גם אם הם ביפנית. ולכן, רגע השיא באוסקר האחרון – חוץ מהשיר של 'ברבי' – אירע כשחמישה יפנים עם בובות גודזילה עמדו נרגשים כמו דמויות אנימה על הפודים, וזכו לתשואות כשאספו את פרס האפקטים המיוחדים במקום המפלצות ההוליוודיות 'משימה בלתי אפשרית 7' או 'שומרי הגלקסיה 3'. מדובר בחתיכת דוד נגד גוליית: סרט שעלה 15-10 מיליון דולר מיפן, תקציב דרמת אינדי זולה בימינו באמריקה, מביס טיטאנים הוליוודיים שעולים רבע מיליארד דולר לחתיכה.
כשצופים ב'גודזילה מינוס אחד', שעלה החודש לנטפליקס והפך גם שם לסנסציה, מגלים – לצד אחלה סרט – סיפור חמוץ-מתוק. כי 'גודזילה' החדש שביים בכישרון רב טקאשי ימאזאקי, מעריץ של ספילברג ו'מלחמת הכוכבים', הוא לא סרט חד-פעמי בתולדות הבלוקבאסטרים, ויסלחו לי השמות הגדולים שמהללים אותו. מדובר בסרט אסונות משובח, בטעם של פעם, על אדם שנמלט ממפלצת, נלחם במפלצת, מביס מפלצת. אתם יודעים, כזה שהוליווד סיפקה בלי בעיה פעמיים בשנה מאמצע שנות ה-70 עד לסוף ה-90 עם עקומת למידה של אפקטים הולכים ומשתפרים. אבל מתי ראיתם בפעם האחרונה אפקטים שהוציאו מכם "וואו" כמו כשצפיתם לראשונה ב'פארק היורה' או ב'טיטאניק'? עכשיו הוליווד היא גודזילה – גדולה וטיפשה. מספקת שוב ושוב את אותם אפקטים דיגיטליים בתקציב הולך ומתנפח, בלי הצדקה. מה הפלא שאפילו היא נמאסה על עצמה.
