עוון
וְהָאֵם הַשְּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה:
לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמֹהוּ...
אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא--
האם השלישית, נ. אלתרמן, 1938
— — גַּם הֵָאֵם הָרְבִיעִית שָׁם, כִּשְׁלֹשׁ סָבוֹתֶיהָ,
אַךְ גּוּפָהּ הַכָּפוּף מְצֻנָּף בִּשְׁתִיקָה,
כִּי צָבְאוּ כְּאֵבִים עַל דַּלְתוֹת שִׂפְתוֹתֶיהָ
כְּקָהָל מְבֹהָל בְּשָׁעָה שֶׁל דְּלֵקָה.
כִּי כֹּל רֶגַע נוֹשֵׂא אֶת פִּצְעוֹ הַשּׁוֹתֵת
אֶל לִבָּהּ שֶָׁׁרֻקַּע בְּאֶלֶף מַכּוֹת — —
אֲבַל פֶּתַע עוֹלָה מֵחָזָּהּ הָרוֹטֵט
נְהָמָה.
אַיֻמָּה.
בַּת אֶלֶף שְׁתִיקוֹת.
וְהַכֹּל נֶעֶצָר. וְקוֹפֵאת הַכִּכָּר,
כִּי חָלַף בָּה בְּרָקוֹ שֶׁל הַלַּהַב הַקַּר,
שֶׁל הָרֶחֶם הַמַּר, שֶׁל הַבֵּן שֶׁהֻפְקַר:
נַהֲמֲת הַתְּהוֹם בְּלִי הַגֶּשֶׁר הַצַּר —
כֵּן, הַכֹּל נֶעֱצָר. רַק שׁוֹטֵר מִתְקָרֵב:
מַדָּיו אֲפֹרִים, פָּנָיו מַבְהִיקוֹת.
הוּּא נִצָּב לְמוּלָהּ, וְאַט אַט הוּא כּוֹתֵב
דּוּ"חַ עִם קְנָס
בַּעֲווֹן צְעָקוֹת.
מי
מִי שֶׁהָרַג אֶת הַבֹּקֶר
עָשַׂה עֲבוֹדָה טוֹבָה.
(צָרִיךְ לַעֲבֹר בִּזְהִירוּת
בֵּין שְׁלוּלִיוֹת הָאוֹר).
הוּא פִּזֵּר בַּכְּנִיסוֹת לַבָּתִים
סַפּוֹת עִם מִפְרֶקֶת שְׁבוּרָה
וְהִצִּיב עֲלֵיהֶן לְמִשְׁמָר
הָמוֹן תֵּבוֹת דֹּאָר רֵיקוֹת.
הוּא הוֹתִיר בְּצַמְרוֹת הָעֵצִים
צִיּוּרִים אַלִּימִים שֶׁל עַלְוָה —
מִי שֶׁהָרַג אֶת הַבֹּקֶר
וְעָשַׂה עֲבוֹדָה טוֹבָה.
מִי שֶׁרָצַח אֶת הָעֶרֶב
לֹא הֵשִׁיב אֶת חַרְבּוֹ לַנָּדָן.
(הִיא מֻנַּחַת עַל קַו הָאֹפֶק,
מְקֻנַּחַת בִּשְׁמֵי שְׁקִיעָה).
הוּא הִצְמִיד לְשׁוּלֵי הָרָקִיעַ
מִדְבָּקָה שֶׁל יָרֵחַ צוֹרֵחַ,
וְהִסִּיעַ פְּקָקֵי פַּרְוָרִים,
אִטִּיִּים כְּגַיִס מוּבָס.
הוּא פָרַשׂ עַל הָעִיר הַשּׁוֹתֶתֶת
תַּחֲרָה עֲדִינָה שֶׁל אָבְדָן —
מִי שֶׁרָצַח אֶת הָעֶרֶב
בְּלִי הֲשֵׁב אֶת חַרְבּוֹ לַנָּדָן.
מִי שֶׁשָּׁחַט אֶת הַנֶּפֶשׁ
הִתְחַפֵּשׂ לָאַחֵר הַמֻּחְלָט.
(עַל כֵּן לֹא נִתְפַּס בַּדִּמְיוֹן;
עַל כֵּן לֹא נִלְכַּד בַּמַּבָּט.)
יָדוֹ נִשְׁלְחָה לַקְּרָבַיִם.
יָדוֹ אַחֲזָה בַּגָּרוֹן.
הוּא שִׁסֵּעַ כֹּל זוּג לִשְׁנַיִם
וְסִכְסֵךְ בֵּין הַגּוּף לִבְשָׂרוֹ.
הוּא סִמֵּא אֶת עֵין הָרוּחַ,
בִּתֵּק אֶת טַבּוּר הַזּוּלָת —
מִי שֶׁשָּׁחַט אֶת הַנֶּפֶשׁ,
מְחֻפָּשׂ לָאַחֵר הַמֻּחְלָט.
