בימים כה טרופים, עצובים וחסרי ודאות, יש מקום להבהיר: לא הייתה "דרמה בהדחה" ב"רוקדים עם כוכבים" אמש, כפי שהובטח בפרומואים. זה לא קשור לשאלה מי מהזוגות הודחו ולמה: מלכתחילה שעשועון ריקודים נוצץ עם סלבס מדרגות א'-ז' הוא הכל מלבד "דרמה". פשוט עכשיו זה רק נשמע עוד יותר מטומטם וסר טעם.
"דרמה", אם מישהו בערוץ 12 מתעניין, זה שיגור של יותר מ-200 רקטות וכטב"מים לצפון תוך פחות מיום, במסגרת מלחמה שנמשכת כבר שמונה חודשים ללא סיום באופק. אולי זה עובד פחות טוב עבור מחלקת הפרומו של קשת, אבל אלו הם פני הדברים.
כמו כן, לוסי איוב טועה ומטעה כשהיא פונה לקהל ואומרת לו בתדהמה: "אתם לא נורמליים". אינני מומחה לבריאות הנפש כמו מגישת התוכנית, ובכל זאת אני מעז לומר במידה סבירה של ביטחון: לא משנה מה הקהל עולל – זה לא מתחיל לגרד את סף הסימפטומים של מחסור בשפיות. לעומת זאת, שידורים חוזרים בשעת הצהריים של "רוקדים עם כוכבים" (קשת), "אח שלנו מתחתן" (רשת) והמופע של “זהו זה” (השידור הציבורי!) בזמן שהצפון בוער (ולא כמליצה) - פה אולי ניתן להתחיל לדבר על בעיית נורמליות קלה.
אפילו העיסוק של הקהל ב"רוקדים עם כוכבים" או "האח הגדול" הוא לכשעצמו ביטוי הגיוני ומובן של התמודדות עם שגרה, ובכן, לא נורמלית. למעשה, הבחירה של הקהל לשתות בצמא את קוקטייל הכלום של "רוקדים עם כוכבים" הרבה יותר נורמלית מהאופן שבו התוכנית תופסת ומשווקת את עצמה. הרי לכל בר דעת אין ספק, ש"רוקדים עם כוכבים" אינה אלא מפלט מהדבר הנורא שחונק את ישראל כמו אנקונדה במשקל 200 קילו. בגלל זה נוצלה התוכנית הראשונה לטובת האפולוגטיקה הגנרית שמאפיינת את עולם הבידור בתקופת המלחמה. אולם אז, מרגע שסומן וי על "בימים קשים אלה" ופרצופים עצובים, המכונה חוזרת לפעול לפי אותם כללים בדיוק: "דרמה בהדחה", "כזה עוד לא ראינו", "אתם לא נורמליים". וזה קצת משוגע.
לכן היה אירוני לצפות בגיא ורון, הכתב הסימפטי של חדשות קשת בצפון, נושא עוד מונולוג מיואש, שבו הלין בין השאר על כך שאף שר או ח"כ לא קטע את דממת החג כדי להתייחס לאחת היממות הקשות באזור: "זה אולי מסביר לאן הצפון הולך", אמר ורון. הוא צודק, אלא שגם ה"דרמה" של "רוקדים עם כוכבים" היא ברומטר, וכך גם כתבה שלמה במהדורה (כולל נוכחות בכותרות) על "המנות הכי יפות וטעימות בתאילנד" או נגה ניר נאמן חוזרת לסבול בשביל כולנו במבחני לוקיישנים בחו"ל. והפעם: "כל היעדים השקטים לחופשה ביוון", כאילו שהמצב בישראל כרגע לא הופך גם חדר מנועים של ספינה ל"יעד שקט".
בקטנה
בכותרות המהדורה של קשת, גדעון אוקו הציג ראיון עם נורית גלרון וביטא את שמו הפרטי של עלי מוהר ז"ל כמו שאומרים "מוחמד עלי" או "אבו-עלי". אולי על פדיחות כאלה, ועוד של מגיש שלא הגיע מעלי אקספרס, מוהר כתב את השורה המפורסמת ב"נגיעה אחת רכה": "ואת זה אני לא שוכחת/ ועל זה אני לא סולחת".
