ברוכים הבאים למדינה השנייה היקרה בעולם (לא כולל איסלנד הזעירה שלא נכללת בדירוג בגלל גודלה). ברוכים הבאים לישראל. את דירוג המדינות לפי יוקר המחיה מפרסם הבנק העולמי, מוסד כלכלי גלובלי בן 80 במסגרת סקר ICP – "תוכנית השוואות בינלאומית" שהוא עורך מדי ארבע שנים. בארץ מכירים בעיקר את סקרי יוקר המחיה ההשוואתיים של OECD, ארגון המדינות המפותחות, אך המיזם של הבנק העולמי מקיף, מפורט, מעמיק ותכוף יותר. מטרתו לחשב את גודלן הכלכלי היחסי של 176 מדינות המשתתפות בו תוך התחשבות בכוח הקנייה הריאלי של מטבעותיהן. למטרה זו נעשית בכל מדינה ומדינה מדידה סטטיסטית מהימנה של עלות סל קניות אחיד גדול יחסית, הכולל גם מקצת מוצרים ושירותים הייחודים למדינה הנחקרת. הסקרים מתפרסמים לאחר עיבוד ואימות סופי, ולפני כשבועיים פורסמו ממצאי ICP ל-2021; הקודם נערך ב-2017.
מה עולה מהפרסום של הבנק העולמי? שישראל ב-2021 הייתה יקרה בטירוף וסביר מאוד להניח שהמצב לא השתנה מאז לטובה. בחצי השנה האחרונה האינפלציה אצלנו הואצה מחדש. הנה תמצית המספרים:
סל הצריכה הפרטית בישראל יקר ב-88% (!) בהשוואה לסל צריכה פרטית עולמי ממוצע. החיים יותר יקרים (ב-13%) רק בשווייץ ההררית וכאמור באיסלנד הקרה והקטנטנה. נורווגיה כבר מאחורינו.
סל הצריכה הישראלי יקר ב-35% עד 40% מסל הצריכה במדינות מערב אירופה מובילות שבהן צרפת, גרמניה, אוסטריה ואיטליה, ב-23% מסל הצריכה בבריטניה וב-20% מהסל האמריקאי. יוקר המחיה בארצנו מביס את המדינות שנחשבו בעבר ליקרות מאוד כמו יפן, דנמרק, אירלנד, אוסטרליה ושוודיה.
ישראל יקרה בטירוף כפול ומכופל בדיור. סעיף הדיור בסל הקניות – המושפע ישירות ממחירי הדירות – יקר אצלנו ב-194% מהממוצע העולמי. מספר 1 בעולם יחד עם אירלנד. במדינות צפון ומערב אירופה הדיור זול כמעט בחצי בהשוואה לישראל, בבריטניה זול ב-15% ובארה"ב ב-20% בקירוב.
סל המזון הישראלי היה ב-2021 יקר ב-89% בהשוואה לממוצע העולמי, מקום שלישי מהשיא. יקר ב-73% מסל צריכת המזון בבריטניה, ב-60% מארה"ב וב-45% עד 55% משורה של מדינות באירופה – צרפת, גרמניה, פינלנד, איטליה ועוד. רק המזון של הצרכן השווייצרי והיפני יקר יותר מהישראלי, ולא בהרבה.
ההפתעה לטובה: ישראל זולה בשירותי התקשורת. ההפתעה לרעה: עלות שירותי הבריאות אצלנו גבוהה מאוד, ב-104% יותר יקרה מהממוצע העולמי, מה ששוב מדרג אותנו בשלישייה הפותחת, לצד שירותי הבריאות היקרים של שווייץ וארה"ב.
בפרסום המצוטט של הבנק העולמי נמצא עוד פרטי מידע כלכלי רבים ומדכאים מהזווית הישראלית. כך, למשל, בגלל יוקר המחיה הגבוה בארץ קטן התוצר המקומי הריאלי לנפש ב-2021 במונחים של כוח קנייה, מ-52 אלף דולר לפי שער הדולר היציג באותה שנה, 3.2 שקלים לדולר, ל-46 אלף דולר לפי שער המשקף את רמת המחירים הגבוהה אצלנו, 3.6 שקלים דולר. התיקון הופך את ישראל ממדינה קצת יותר עשירה מגרמניה לענייה ממנה ברבע.
אפשר לעלות הסתייגויות לרוב משיטת החישוב של הבנק העולמי, חלקן ייחודיות לנו. אבל בל נשכח: קפיצת ישראל לצמרת היוקר בעולם התחוללה תחת ממשלות הליכוד, ובמיוחד הממשלות שכיהנו מ-2017. באותה השנה היה סל הצריכה הפרטי הישראלי יקר "רק" ב-41% בהשוואה לממוצע עולמי, מה שדירג את יוקר המחיה בארץ מתחת לעשירייה הראשונה של המדינות היקרות, שכללה אז גם צרפת, בריטניה, שוודיה ועוד. השאלה איך זינקנו משם למדינה השנייה היקרה בתבל דורשת חקירה מקצועית על ידי גוף כלכלי-סטטיסטי עצמאי. בממשלת נתניהו חקירה כזו לא תקרה והבריחה מאחראיות תימשך.
החקלאים זוכרים
בחג השבועות התמלא מרחב התקשורתי בכתבות על המסירות, החשיבות והגבורה של חקלאי ישראל בכלל והחקלאים לאורך הגבולות בפרט. המדינה והתקשורת הרעיפו עליהם אהבת אמת וחיבקו חזק אל ליבן. החקלאים עצמם, כך הבנתי משיחות איתם, לא התרשמו ממתקפת החיבה הזו. הם לא שכחו את הסנטימנט האנטי-חקלאי החזק בשיח הכלכלי בארץ לפני חרבות ברזל ואת האמונה התפלה לפיה סיבת הסיבות ליוקר המחיה כאן היא ההגנה על התוצרת החקלאית ישראלית מפני יבוא זול. מקבלי ההחלטות בממשלה נתבעו לאפשר הצפת השווקים בתוצרת חקלאית מיובאת זולה וירודה – ובא לציון גואל.
אמונה זו הכתיבה את המדיניות כלפי המגזר החקלאי לפחות מ-2017 ועמדה בבסיס הרפורמה הסוחפת שנכללה בהצעת חוק ההסדרים הנלווה לתקציב המדינה ל-2021-2022. בליבתה היה מהלך משולב: הפחתת המכסים ("מכסי מגן") הגבוהים על מרבית גידולי השדה, שהגיעו אפילו ל-100% ממחיר היבוא והורדתם ל-10% לכל היותר ותשלום פיצויים מתקציב המדינה לחקלאים הנפגעים. קהיליית הכלכלנים צידדה כאיש אחד במתווה הרפורמה שהבטיחה הוזלה של סל הירקות והפירות ב-12% עד 15%. בסערת ההתלהבות נשכחה עובדה אחת: בשעה שבכל המחקרים הכלכליים הלא-ממשלתיים הוערך הנזק שייגרם לחקלאים מביטול המכסים על יבוא ירקות ופירות במיליארדי שקלים בשנה, האוצר היה מוכן להתחייב לפיצוי של 300 עד 400 מיליון שקל. שני פרופסורים מובילים מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית, ישראל פינקלשטיין ועדו קן, הוכיחו במחקר מיוחד שהפחתת המכסים לפי הצעת הרפורמה של שרי האוצר והחקלאות תזניק את היבוא, תדחק מהשוק את הירקות והפירות הישראליים, תדרדר את איכותם, תחתוך את הכנסות החקלאים ב-7 מיליארד שקל ואת רווחיהם ב-1.6 מיליארד שקל בשנה - בלי שתובטח הוזלת התוצרת לצרכן.
במו"מ קשוח עם שר האוצר דאז אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר, בהובלת חבר קיבוץ נגבה ומזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום (אבו) וילן, הצליחו החקלאים - למרות אווירה עוינת - לשפר את הפיצוי ואת אופן חלוקתו. וילן אמר אז ל"ממון שישי": "הגדלנו את הפיצוי השנתי ל-760 מיליון שקל ומה שחשוב במיוחד, הבטחנו תקציבים גדולים למחקר, פיתוח ומודרניזציה ב-2.6 מיליארד שקל".
אף ששתי הפעימות הראשונות של הפחתת המכסים בוצעו חד-צדדית במהלך 2021/22, ההבטחות לחקלאים נשארו על הנייר, כפי שנכתב במחקר מיוחד של משרד החקלאות עצמו לסיכום שלוש שנות רפורמה: "התמיכות לא נתקבלו בפועל והחקלאות הישראלית נפגעה מאוד". השקעות המדינה במחקר ובפיתוח החקלאי הצטמצמו בחדות והתקציב של המכון הוולקני למחקר חקלאי צומצם (אחרי מאבק עיקש ואיומים של שר החקלאות הנוכחי אבי דיכטר) "רק" ב-20 מיליון שקל. לכן בהיעדר תקציב פיצויים לחקלאים, ואל מול מלחמת חרבות ברזל, החליט דיכטר להקפיא את הרפורמה ולא לממש הורדות מכסים נוספות. צעד נכון במיוחד לאור תוצאותיה המאכזבות עד כה. כצפוי, נרשמה בעקבות הפחתות המכסים עלייה ניכרת ביבוא ירקות ופירות, אך איתה הגיעה גם עלייה חדה במחיריהם.
הנה הממצאים של משרד החקלאות: יבוא ירקות ופירות גדל כמותית מ-2021 ל-2023 ב-43%; במקביל התייקר סל הקניות שלהם ב-13%. יבוא עגבניות עלה ב-29% ומחירן זינק ב-22%. יבוא מלפפונים עלה ב-88% ומחירם עלה ב-21%. יבוא בצל עלה ב-42% ומחירו המריא ב-29%. מנגד, יבוא תפוחי עץ ואגסים דווקא ירד ב-2%, אבל מחירם כמעט שלא זז.
לא רציני להסיק מהנתונים שהפחתת מכס על יבוא גורמת להתייקרות הפירות והיקרות; כן רציני להסיק שעד כה לא הרוויחו מהרפורמה (ביישומה החד-צדדי) לא הצרכנים ולא החקלאים. כשהחיבוקים יחלפו, אומר לי חקלאי פיקח, הפגיעה הממשלתית בחקלאות עלולה להתחדש.
