הדברים חייבים להיאמר: מותר לצפות שהמדינה שלנו תמצא את הדרך להגן על אזרחיה. זאת על רקע ההסברים שניתנו לנו על ידי פרשנים, ביניהם לשעברים במערכת הביטחון, שלפיהם צה"ל לא מסוגל להתמודד בעת ובעונה אחת עם מספר זירות - בעזה, בלבנון ובגדה. המחמירים מוסיפים שחיזבאללה מכין לנו מתקפה שמזכירה פיצוץ גרעיני, על כל המשתמע מכך.
הגזמתם. אפשר להניח שהצד שלנו התכונן במשך יותר מעשור להשיב מכה שלא הכרנו נגד מוקדי הכוח של נסראללה. מותר גם להניח שראשי הצבא הפנימו שטילים לא מחלידים. ולבנון חייבת לשלם על מה שעוללו ההפצצות הבלתי פוסקות לתושבי הגליל.
במילים אחרות: תקופת ההמתנה חייבת להסתיים, ובקרוב. המטרה חייבת להיות סילוקם של נסראללה וחבורתו מחיינו. לא ייתכן שמדינה שלמה תמשיך לחיות בחשש מהצעד הבא שלו.
שר הביטחון גלנט שלל בסוף השבוע את האפשרות שהעלה נשיא צרפת מקרון לפעול במשותף למצוא פתרון למערכה מול חיזבאללה. גלנט צודק: בניגוד לעבר של שתי המדינות, אין כיום שום מנוף של השפעה מצד צרפת על לבנון. יש שם כוח אחד - חיזבאללה.
למרבה הצער, גם ארצות-הברית לא תצליח לרסן את התוקפנות של נסראללה, שמונחה על ידי האייתולות בטהרן. הדרך היחידה של ישראל לשנות את המשוואה האכזרית שנכפתה עלינו היא פגיעה חריגה בלבנון.
ספוילר: מי שמצפה לתיקון המערכת הפוליטית נוכח מה שנראה לרבים כהתרסקות של מוסדות הממשלה בראשותו של נתניהו, מוטב שיחפש פתרונות אחרים מהתפריט שמציעים לו גנץ וברק. גנץ פרש באיחור מממשלת נתניהו, ונותר עם אוסף של סיסמאות חלולות שאין בהן תרופה למצבנו. על גנץ אפשר לומר את מה שאמר ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל על יריבו קלמנט אטלי: "לדאונינג 10 הגיעה מכונית ריקה וממנה יצא קלמנט אטלי".
ברק, מצידו, מציע להשבית את החיים בארץ ולצאת לרחובות. אין קונים להצעה הזו - גם משום שתמיד נזכור שברק היה זה שהעניק לנתניהו שנות שלטון ארוכות. התיקון יגיע ממחוזות אחרים.
בימים שנדמה לנו שאנחנו מפסידים במערכה, מוטב שנזכור שיש לנו היסטוריה עשירה של תמיכה והכרה באיכויות שלנו. הנה מה שאמר עלינו ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות-הברית: "העברים תרמו לתרבותו של האדם יותר מכל אומה אחרת. אילו הייתי אתאיסט והאמנתי בגורל עיוור נצחי, הייתי עדיין מאמין שהגורל הורה ליהודים להיות הכלי החיוני לתרבת את האומות... הם האומה המפוארת ביותר ששכנה אי פעם עלי אדמות, הם העניקו דת לשלושת רבעי כדור הארץ והשפיעו על ענייני האנושות בשמחה גדולה יותר מכל אומה אחרת, עתיקה או מודרנית".
התרגשתי מתמונתה של אמו של חלל צה"ל אורי ג'רבי ז"ל במוסף שבועות של "ידיעות אחרונות", מחזיקה בידיה תינוק שחי בזכות השתלת כבד מבנה. וכך נזכרתי במשורר הפיני אונו קיילאס, שאסופה של שיריו התפרסמה לאחרונה בספר "דלת לחלום". בשיר "ליד" הוא כותב כך: "הגדול בנסי העולם קרה. ראו כמה ואיך מחייכת אם בפנים חיוורות ומאושרות. כך מחייך סוף קיץ קורן בברכו את הקמה, כי הרי גם בה נפלאות הלידה נסתרות".
יש לנו כאן עתיד. ויהי מה.
גם ארצות-הברית לא תצליח לרסן את התוקפנות של נסראללה. הדרך היחידה של ישראל לשנות את המשוואה היא פגיעה חריגה בלבנון
