דרום-אפריקה. מדור החדשות הטובות התרוקן לאחרונה מתכנים, אך מתוך האפלה החלו לבצבץ אי אלו אורות מפתיעים. בדרום-אפריקה, מפלגת השלטון, "הקונגרס הלאומי האפריקאי" (ANC), שהפסידה בבחירות לפני כשבועיים את הרוב המוחלט שלה בפרלמנט והתכווצה בשליש, בחרה בסוף-השבוע להקים ממשלת אחדות לאומית עם מפלגת מרכז דמוקרטית-ליברלית, "הברית הדמוקרטית", ולצרף אליה עוד שתי מפלגות קטנות מהאגף השמרני. היא ויתרה על שותפות טבעית כביכול עם מפלגת השמאל הקיצונית-קנאית, "לוחמי החירות הכלכלית". אי-אפשר להפריז בחשיבות המהפך הפוליטי הזה: דרום-אפריקה יוצאת לדרך חדשה, ליברלית בכל המובנים - כלכלי, חברתי, חוקתי ומדיני. וכאן נכנסת לתמונה ישראל: במערכת הבחירות, שהצטיינה באלימות מילולית, כונתה "הברית הדמוקרטית" מפלגה "ציונית הפועלת בשליחות ישראל" - בשל סירובה לקחת חלק בתוקפנות האנטי-ישראלית של החוגים הקיצוניים בקונגרס הלאומי האפריקאי. הקמת קואליציה עם אותם "ציונים" ומסירת תפקידים חשובים לידיהם משמעה לפיכך גם שינוי - יש האומרים, מפנה - בגישתה של ממשלת דרום-אפריקה למזרח התיכון, לפלסטינים ולישראל. גם אם המפנה יתחולל רק בעוד זמן מה, תהיה לו השפעה גלובלית עצומה.
איראן. ככל שחולף הזמן מתחזקת ההשערה שהנשיא ראיסי לא נהרג במקרה בתאונת מסוק, אלא חוסל על ידי גורמים בממשל האיראני - שקצה נפשם בקיצוניותו, בקנאותו ובשאפתנותו האישית. ואם לשפוט לפי הצעדים שננקטו מאז, החיסול זכה לברכתו של המנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי. נראה כי חמינאי הוטרד גם מחוסר הפופולריות העממית של ממשל ראיסי, מתמיכתו העיוורת בחיזבאללה וממיקומה המרכזי של איראן בחזית הסירוב האנטי-אמריקאית שגייסה ומובילה רוסיה של פוטין. חמינאי הכריז על בחירות לנשיאות ב-28 ביוני, וסינן את רשימת המועמדים: שלושה קנאי איסלאם אולטרה-שמרנים, שלושה שמרנים מתונים-פרגמטיים ומועמד אחד רפורמיסט - התמודדות של ממש, שלא היה כמוה עשורים ושעשויה לעודד השתתפות רבתי בבחירות ואף להוביל למהפך. נכון, היו בטהרן בעבר לא מעט התחלות מבטיחות של רפורמה - שנכשלו, נחנקו או דוכאו. האם עכשיו מפציע שחר חדש? נקווה.
אירופה. תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי טובות בהרבה מהמדגמים המוקדמים: המרכז-ימין ומרכז-שמאל המתונים והליברלים שמרו על כוחם ואף גדלו, בעוד השמאל הרדיקלי נדחק לפינה והימין הרדיקלי הפוסט-פשיסטי נותר בזירה האירופית הכוללת עם אחוזי תמיכה חד-ספרתיים, והתחזק מאוד רק בצרפת, בגרמניה ובאוסטריה. זו בשורה חשובה לדמוקרטיה הליברלית, ולישראל הליברלית - לא לקואליציה הנוכחית בראשות סמוטריץ' ובן גביר.
בריטניה. בראש מפלגת הלייבור, שצפויה לנצח בגדול בבחירות ב-4 ביולי, עומד קיר סטארמר בן ה-62, מדינאי רציני, שקול, לא מתלהם, אמין מאוד, שטיהר את מפלגתו מן היסודות האנטישמיים המסוכנים שקיננו בה. רעייתו יהודייה - ילדיהם נראו מבקרים בבית כנסת בלונדון - ואף שהיא ממעיטה להיחשף, היא נהנית מאהדה ציבורית רבה. בריטניה בהחלט זקוקה לשינוי שלטוני, אחרי שהשמרנים הובילו אותה מדחי אל דחי, מפרישה מטורפת מהאיחוד האירופי ועד לקיפאון כלכלי וקריסה חברתית. כמה טוב שיש בעולם אלטרנטיבות שלטוניות שפויות ומעשיות.
