את האזעקות של בוקר 7 באוקטובר ראה דני מירן בטלוויזיה בביתו ביסוד המעלה. באופן טבעי המחשבה נדדה אל הבן עמרי, שגר עם משפחתו בקיבוץ נחל עוז. "התקשרתי לעמרי, שאלתי אותו מה קורה. הוא אמר 'נו, אבא, אתה שוב מתרגש. יורדים פה כמה טילים, אנחנו רגילים כבר'", הוא סיפר בראיון לפודקאסט "הכותרת" של ynet.
הם התכתבו ביניהם לאורך הבוקר, עד שב-11:00 הוא החליט להתקשר לבנו - שלא ענה. "התחושה הייתה שזהו, אין לי ילד, אין לי נכדות, אין לי כלה. הדמעות התחילו לזלוג בלי שליטה". רק בסביבות השעה 18:00 בערב גילה דני מה עלה בגורלו: "רות, אמא של לישי – אשתו של עמרי, שלחה לי הודעה שעמרי נחטף, לישי והבנות בסדר ופינו אותן לכרמים. זאת הודעה שלמעשה העבירה אותי מעצב ובכי לשמחה אדירה. מתחושה של אובדן של כל המשפחה לזה שכולם בחיים.
"ואז פתאום נופל האסימון, בעצם אומרים 'נחטף' ואתה חושב על גלעד שליט ורון ארד, ואתה שוב מדמם בפנים. כי מה הולך להיות גורלו של הילד? במקום להיכנס למרה שחורה ולשקוע בתוכה חשבתי מה אני יכול לעשות, והדבר הנכון היה לנסוע לעזור ללישי עם שתי הילדות הקטנות".
בהמשך התברר לו כי עמרי נחטף מול אשתו ושתי בנותיו, רוני ועלמא. בשמונת החודשים שחלפו ניסו הילדות להתרגל למצב החדש: "לישי סיפרה לרוני שאבא יצא לטיול, כי חשבנו שזה שבועיים-שלושה והם חוזרים. כעבור תקופה היא שאלה אם עמרי עדיין אבא שלה, אחרי חודשיים היא אמרה 'אנשים רעים חטפו אותו'".
בינתיים, דני לא מפסיק לחלום על החזרה של עמרי. "אני רואה אותו חוזר. אני בטח אתן לו קודם לחבק את אשתו ואת הבנות, ואחר כך אני מקווה שאני לא אחנוק אותו בחיבוק. מדי פעם, כמו עכשיו, אני חצי מפורק. הם היו לקראת בניית בית בקיבוץ ואני מנסה לחשוב – הוא חוזר, ואז מה? לישי אמרה שכשעמרי יחזור הם יחליטו".
