שלום שלום, ואין שלום: מול נוף מרהיב, תחת אבטחה חסרת תקדים במונחים שוויצריים הכוללת אלפי שוטרים, חיילים ואנשי ביטחון, התכנסה אתמול "ועידת השלום של אוקראינה" באתר הנופש היוקרתי בורגנשטוק שסמוך לאגם לוצרן.
בוועידת השלום משתתפים יותר מכ-100 מנהיגים, דיפלומטים ובכירים מרחבי העולם, בהם סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס, נציגים מהאיחוד האירופי, ראשי מדינות מאסיה, דרום אמריקה והמזרח התיכון, ונציג ישראל, יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין (שאף נועד עם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי).
1 צפייה בגלריה
הנוף פסטורלי, המציאות פחות. זלנסקי בוועידת השלום
הנוף פסטורלי, המציאות פחות. זלנסקי בוועידת השלום
הנוף פסטורלי, המציאות פחות. זלנסקי בוועידת השלום
(צילום: אי־אף־פי, MICHAEL BUHOLZER)
מלבד יוזמת השלום שהציג זלנסקי, אורחי הוועידה דנו גם בשלוש סוגיות נוספות: האיום הגרעיני, ביטחון תזונתי והצרכים ההומניטריים באוקראינה.
בפתח הוועידה אמר זלנסקי: "אוקראינה מעולם לא רצתה את המלחמה הזו. זו תוקפנות זדונית ללא התגרות, והיחיד שאחראי לכך הוא פוטין. אני מאמין שנראה היסטוריה שנעשית בכינוס הזה. מי ייתן שיכונן שלום צודק מהר ככל הניתן".
בסך הכל השתתפו בוועידה משלחות מ-92 מדינות, בהן 57 ראשי מדינות וממשלות, אלא שמולם בולטת במיוחד היעדרותן של שתי מדינות: רוסיה, שכלל לא הוזמנה על ידי האוקראינים, וסין, שהוזמנה אך החליטה לא להשתתף, ככל הנראה במסגרת התיאום שלה מול מוסקבה.
במידה רבה, חשיבות האירוע היא בעצם קיומו, ובהצלחתה של אוקראינה לארגן כינוס רב-משתתפים שכזה, להציג בו את עמדתה וכנראה גם לדון בתוכניות עתידיות לשיקום המדינה לאחר המלחמה. בפן המעשי, כאמור, ברור שהוועידה לא תביא לסיום המלחמה.
הוועידה מתכנסת יממה אחרי שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין פירט לראשונה בפומבי את הצעתו לסיום המלחמה. בביקור במשרד החוץ הרוסי, אמר: "רוסיה מציעה לא להקפיא את הסכסוך אלא להפסיק אותו כהסדר שלום. היום אנו מציעים עוד הצעת שלום קונקרטית, אמיתית". לדבריו, "יש להסיג חיילים אוקראינים מהרפובליקות העממיות של לוהנסק ודונייצק, כמו גם מאזור חרסון וזאפורוז'יה. קייב חייבת להצהיר שאין לה תוכניות להצטרף לנאט"ו. לאוקראינה חייב להיות מעמד ניטרלי ללא נשק גרעיני. רוסיה מוכנה להבטיח נסיגה בטוחה של יחידות אוקראיניות מדונבאס".
אוקראינה דחתה על הסף את הצעתו של פוטין, בין השאר משום שבמסגרתה אמורים להישאר בידי רוסיה גם אזורים שצבאה כלל לא כבש עדיין, או כאלה שמהם כבר נסוג בשנתיים האחרונות.