העדכון המתהווה של חוק השב"כ, כפי שהוא מצטייר מהכתבה החשובה של עמיתתי טובה צימוקי בעיתון זה, אמור להטריד את הציבור הרבה יותר מכפי שזה משתקף כרגע. זה נכון גם תחת הנסיבות החריגות של שמונת החודשים האחרונים, שבהם באופן טבעי תשומת הלב נודדת למחוזות אחרים. אדרבה: זמנים קשים הם לעולם נקודת התורפה של הדמוקרטיה בכלל וזכויות האדם בפרט, משום שהקשב הפיזי והמנטלי מופנה למה שמרגיש כמו מאמץ הישרדות מתמשך. או במילים פשוטות יותר: זו לא העת להיות יפי נפש.
אלא שבנוסף לסכנות הנשקפות מהחוק עצמו, שפותח צוהר למציאות של מעקבים והאזנות לאישים בהינף חתימה ותחת פיקוח כמעט מעליב, קיים עיוות של ממש בעצם הניסיון להעבירו תחת העננה שעדיין מרחפת הן על השלטון והן על השב"כ סביב מחדל 7 באוקטובר. ולא פחות חשובה היא סוגיית עתידו הלוט בערפל של השירות, שכרגע המפקד שלו אמור בשלב כלשהו להתפטר עקב חלקו בכישלון הביטחוני החמור ביותר בתולדות המדינה, ומי יודע מי יירש את מקומו ואיפה תשכון הנאמנות שלו. עם כל הכבוד לצרכים המשתנים של השב"כ בעידן הסייבר, יהיה חסר אחריות להפקיד כוח עוד יותר עצום בידיים של ארגון חשאי הכפוף ישירות לראש ממשלה, שמרבית הציבור סובר כבר תקופה שהוא פועל קודם כל למען טובתו האישית (לפי מספר סקרים שנערכו לאחרונה).
למעשה, העובדה שרונן בר טרם התפטר מעידה על האיום שנשקף מחקיקת חוק בעל השפעות מרחיקות לכת: "אחת הסיבות המרכזיות שמחזיקות אותו (בר) על הכיסא היא זהות המחליף שנתניהו מבקש למנות", כך כתב עמיתי ניר (שוקו) כהן בעיתון זה לפני כשלושה שבועות. המחליף המדובר הוא מאיר בן שבת, שכבר הוכיח בתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי שחוט השדרה שלו רוקד לפי החליל של נתניהו, כך שקיים חשש שהוא יבצע בשב"כ את מה שהשר איתמר בן גביר מחולל במשטרה. "אין ספק שאם הייתה לו (בר) התלבטות, הכוונה למנות את בן שבת הכריעה את הכף", צוטט בכיר לשעבר בשב"כ באותו מאמר. כלומר, מצד אחד בר מודאג מאוד מהאפשרות שהשירות ינוהל על ידי אדם שנתפס כסדין אדום, אבל מצד שני השב"כ תחת פיקודו מקדם חוק שייתן לסדין האדום את כל הכלים למרר את חייהם של יריבים פוליטיים, עיתונאים וכל מי שלא בא טוב לשלטון. נשמע הגיוני ומרגיע בסך הכל.
לא צריך להתנחל ברשתות החברתיות של יאיר נתניהו כדי להבין עד כמה השב"כ הוא יעד למתקפות אכזריות, בוטות וקונספירטיביות. אלא שבניגוד למה שזה נדמה, המטרה היא לא רק לגלגל אליו את כל האשמה: צריך שגם הבאים בתור יבינו כיצד מצופה מהם לנהוג. ואחרי שנה וחצי שבהן הובהר כי הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק הם כלים יקרים ושבירים מאוד, חוק כזה הוא לא פחות ממתנה לפנטזיות הסמכותניות של השלטון הנוכחי: הוא רחוק רק מינוי אחד מהפיכת השב"כ מגוף שנלחם בטרור לגוף שיטיל טרור.
בנוסף לסכנות הנשקפות מהחוק עצמו, קיים עיוות של ממש בעצם הניסיון להעבירו תחת העננה שעדיין מרחפת הן על השלטון והן על השב"כ סביב מחדל 7 באוקטובר
