בחייהם ובמותם: סמל אליהו משה צימבליסט, סמל יקיר יעקב לוי וסמל שלום מנחם ז"ל, שלושה מלוחמי ההנדסה שנפלו באסון הנמר"ה ברפיח בשבת, למדו יחד בישיבת ההסדר שעלבים. אתמול, בזה אחר זה, הם הובאו למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
"יש משהו משותף לשלושת הנופלים והוא להיטיב גם לה' וגם לסובבים אותם", ספד להם ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, "הלב הרחב והרצון להיטיב עם כל אחד ואחד מבלי לשים לב לעצמם. כשדיברתי עם כל אחד מהם לאחרונה הם אמרו לי כי הם לא חשובים כלל, אלא הנתינה לכלל ישראל. שלושתם עסקו בנתינה אינסופית וברצון להתקדם בעבודת ה' בנתינה לשני. הם היו אנשי חסד, אנשים רגישים שמבינים את השני, אנשי כלל. היו אנשי כלל בשני מובנים: בלחימה בעזה למען כלל האומה, ואנשי כלל בשגרה היומיומית בעזרה ובנתינה לאחר, איש לרעהו".
הרב זכריה רבינוביץ' היה הר"מ של הנופלים בישיבה. "יקיר היה אדם מאוד מאיר וחברותי", סיפר, "חריף מאוד, חד כתער. הוא היה נחוש מאוד לנצח, להיות בראש מורם ולתת את כל כולו. שלום תמיד עזר, ועשה הכל בטבעיות ובלבביות. היה מאיר פנים, וחזר מעזה נחוש ועם רוח של גבורה. אליהו היה מסור לכלל, היו לו ידיים של זהב והיה תמיד מוכן לעזור. האמין בצדקת הדרך, חתר לניצחון בכל כוחו ועד לרגע האחרון".
עשרות מתושבי בית-שמש, בה התגורר אליהו משה ציבליסט ז"ל, ליוו את משפחתו עם דגלי ישראל כשיצאה להלוויה. אמו, שרה, סיפרה כי מתחת לכרית של בנה הייתה רשימה של דברים שרצה להגשים. אביו, שימי, סיפר כי הוא אהב לבנות במו ידיו פרגולות וגדרות, וחלם להיות מהנדס בניין. "הוא עשה הכל בשלמות. אני רוצה להודות לכל חיילי צה"ל, זה יום כואב מאוד אבל אני מבקש להמשיך להשמיד את כל האויבים שלנו בכל מקום שהם".
האחיות נחמה, אביבה, שושנה ובת-שבע עלו יחד להספיד את אחיהן. "היית אהוב כל כך על כולם. תמיד למדתי ממך כאילו אתה גדול ממני", אמרה נחמה, אחותו הגדולה, "כולם רצו לפנק אותך כשהיית בצבא. בחמישי שעבר שאלתי אותך מה תרצה לאכול, אמרת לי 'אוכל, לא משנה'. לא רצית להטריח אף אחד. יש עכשיו בבית קופסה של עוגיות שמחכה לך".
אחריהן עלו להספיד הגיס, יעקב וולף, והאח אברהם שסיפרו על הדאגה שלו לאחיו בעל הצרכים המיוחדים. יעקב סיפר: "היית הגיס שכולם חולמים עליו. תודה לריבונו של עולם שנתן לנו את אליהו, תודה לכל צה"ל, לגדוד 601. תודה לכולם. אנחנו מחזקים אתכם ומבקשים מכם להמשיך להילחם בכל הכוח".
שלום מנחם ז"ל גדל ביישוב בית אל. הוא הותיר אחריו הורים, אח תאום שלוחם בגבעתי, ועוד שישה אחים ואחיות. ראש המועצה המקומית בית אל שי אלון ספד לו: "לא שאלת שאלות כשהצטרפת לפני חמישה חודשים למלחמת האין ברירה בעזה. כבן למשפחת מנחם האצילית, הטהורה והשורשית, אך טבעי היה שתלך בעקבות בני המשפחה, שרובם המכריע שירתו ומשרתים בחוד החנית של הכוחות הלוחמים, ביחידות העילית בצה"ל ובתפקידים רגישים במערכות הביטחון".
יקיר יעקב לוי ז"ל היה בן קיבוץ חפץ חיים. הוא הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות. אמו, אסנת, ספדה לו: "נשמה ענקית. האור של הבית. היית משהו מיוחד. תמיד עם חיוך כובש על פניך. הקפדת מאוד על מצוות כיבוד הורים. היית ערני ואכפתי לסובבים אותך. כל פעם כשחזרת מעזה שאלת אותי 'אמא, מה לעזור לך?' תשמור על כל המשפחה ועל כל עם ישראל".
